לאחרונה (13.9.21) פרסמה הנהלת רמ"י נוסח חדש לנוהל העוסק בשימושי תעסוקה במשבצות חקלאיות של קיבוצים ומושבים (37.21B).

הנוהל עושה בעיקר סדר בכל הפרטים הקשורים לנושא זה, מבהיר את עמדת רמ"י בחלק מהסוגיות שהתעוררו במשך השנים,  לעיתים בשינוי לנהלים הקודמים ותוך פגיעה באפשרויות העומדות לרשות הישובים. בחוזר זה נביא את עיקרי הנוהל, בחוזרים הבאים נתייחס גם לסוגיות שונות העולות ממנו.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על בניית בית שני ושלישי בנחלה ופיצול מגרשים במסגרת תכנון "הפרוייקט המשפחתי" וביצוע בנייה בחלקת המגורים בחיי ההורים ואחריהם.

תהליך קבלת החלטה לאפשר לילד לבנות בית שני בנחלה הוא מורכב וכרוך בתעצומות נפש מצד ההורים שחוששים מאוד מתגובות הילדים ומרגשות קנאה שעשויים להתעורר ולהביא חורבן על המשפחה.

זה בדיוק המצב שבו הורה "בא לברך ויוצא מקלל"! כמה משפחות התפרקו על המזבח של בניית הבית השני בנחלה, כמה אחים לא מדברים ביניהם בגלל שאחד קיבל את הזכות לבנות בית בנחלה, כמה דורות של משפחות נמצאים בנתק ומתגוררים באותו מושב כשהילדים והנכדים כלל לא מכירים אחד את השני ויותר מכך יש כאלו ששנאה תהומית מפרידה ביניהם שאולי ימות המשיח יוכלו לתקן והכל בגלל נחלה משפחתית.

בפרק ז' בקהלת של שלמה המלך נכתב כך: "טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.   כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".

קיבלנו עצה מדהימה משלמה המלך "יתרון הדעת תחיה את בעליה" כלומר, זה לא משנה כסף יש לאדם או נכסים או רצון להיטיב על הילדים או לאפשר להם לבנות בית בנחלה ולהיות קרובים ולהנות מגידול הנכדים, צריך לשים לב היטב למורכבות המשפחתית ולרגישות שקיימת אצל כל אחד מהילדים כאשר הורה מחליט לאפשר לאחד הילדים לבנות בית בנחלה המשפחתית ולכן "יתרון הדעת תחיה את בעליה" - צריך לחשוב היטב בטרם מאשרים בניה בנחלה או מקיימים דיון משפחתי על בניה.

בחודש דצמבר 2021 אמורה הממשלה לדון בעדכון סיווג יישובי העדיפות הלאומית במטרה לגבש החלטת הממשלה שתחליף את החלטת ממשלה 3738 מיום 15.04.2018.

משקל מדד הפריפריה במפת העדיפות הלאומית נקבע על פי מדידת הנפות אשר שיעור התושבים המתגורר בהם במצטבר אינו עולה על 25% מכלל אוכלוסיית ישראל.

באם יחול גידול באוכלוסיית הנפות היותר פריפריאליות יש סיכון שישובי הנפות הפחות פריפריאליות יגרעו ממפת אזורי העדיפות הלאומית.

סכסוכים רבים בין שכנים במושבים מתחילים כאשר ישנן הבנות רבות שנים בין שכנים אשר נעשות בעל פה. ההבנות נשמרות עד שמגיע יום בו אחד השכנים מוכר את זכותו בקרקע לאדם אחר אשר לא מוכן יותר לכבד את ההבנות הללו.

דוגמא לכך היא דרך משותפת בין חלקות סמוכות. זהו מצב בו כל שכן או אחד השכנים "תורם" חלק קטן משטחו על מנת ליצור דרך מעבר משותפת אשר תשרת את שני בעלי השטחים הסמוכים.

בשנים האחרונות מגיעים למושבים תושבים חדשים, רובם בעלי הון ומשאבים רבים, אשר קונים שטחים מהתושבים הוותיקים ולא מכירים בהסכמה ההדדית שהייתה בין מי שמכר להם את הנכס לבין התושב השכן.

התושבים החדשים, מבקשים היתרי בנייה ובונים גם בחלק ששימש עד כה כדרך מעבר. הדבר לא תמיד נעשה בתום לב ותוך התחשבות בצרכי התושבים הוותיקים אשר הסתמכו על הבנות רבות שנים.

דוגמא נוספת לסכסוך היא בעניין גבולות החלקה. במושבים רבים, טרם נעשתה פרצלציה ורישום מסודר של כל חלקה בפנקסי המקרקעין. התושבים מסתמכים על ההבנות שנעשו בניהם וכאשר מגיעים רוכשים חדשים, נוצרים סכסוכים סביב גבולות השטחים.

התושבים הוותיקים לרוב חוששים או שאין ביכולתם להתעמת עם התושבים החדשים והם נפגעים מהמצב כי נמנעת מהם דרך הגישה שלעיתים היא קריטית עבורם או שנגזל מהם שטח אשר שייך להם לפי הבנות רבות שנים.

בכתבה זו, יוסברו המושגים הנוגעים לדרך גישה כזו ויפורט מה ניתן לעשות על מנת לשמר את דרכי הגישה ואת גבולות השטח ללא תלות בזהות השכן.

בלוח השנה העברי סיימנו את "ראש השנה" שהוא "יום הדין", בו נפתחים הספרים ונחרצים גורלות לשנה שבאה עלינו לטובה, שנת התשפ"ב וכעת אנו עומדים רגע לפני יום כיפור ומבקשים סליחה מכל מי שפגענו בו, נתפלל ביחד ונתחיל השנה החדשה נקיים מעוונות.

אנו בעיצומה של מערכה שנמשכת תקופה ארוכה במהלכה העלנו דרישות לביטול החלטות מפלות שמקורן בתקופה של קום המדינה אשר בטעות לא בוטלו עד ליום זה. אנו נלחמים על הבית פשוט כך! אנו דורשים שינוי מידי בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל (המועצה) הפוגעות באופן יסודי ומהותי בזכויות הקניין והעיסוק של בעלי הנחלות, נוכח "עידן הנחלה המהוונת" שהביא שינוי דרמטי בכל הקשור לזכויות בעלי הנחלות בחלקת המגורים.

כפי שכבר הבהרנו היטב, החלטות המועצה והוראות הביצוע של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עדיין לא הטמיעו את כל השינויים הנדרשים שנובעים נוכח המדיניות החדשה בחלקת המגורים, כאשר במועד כתיבת שורות אלה, ההחלטות, למרבה הצער, מכילות הוראות שעומדות בסתירה לחוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו ודינן להתבטל על הסף.

בג"ץ הקשת המזרחית שניתן בשנת 2002 גרם לפגיעה קשה מתמשכת ובלתי אפשרית בזכויות של חקלאים ובעלי נחלות וכעשור לאחר מכן, ניתן פסק הדין "פרום הערים העצמאיות" שסלל את הדרך לפתיחתו של "עידן הנחלה המהוונת".

ביום 10.4.2018 רמ"י פתחה את שעריה ליישום ההחלטה שכיום מוסדרת בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה (החלטה 979 בתחילת הדרך) ומועד זה מסמן תחילתה של תקופה חדשה בכל הקשור לזכויות בעלי הנחלות בחלקת המגורים.

אם נבחן את אבני הדרך החל מבג"ץ הקשת המזרחית ועד "עידן הנחלה המהוונת" (פתיחת השערים היום 10.4.2018), נמצא כרסום מתמשך בזכויות של בעלי הנחלות, כאשר תקופה זו שארכה כ- 16 שנים והחלטות מועצת מקרקעי ישראל ורמ"י שהתקבלו במהלכה, יצרו אפליה מהותית בין בעלי זכויות של נכסים בעיר ובכפר, אותה אנו דורשים לתקן לאלתר בזכות ולא בחסד!

חוק תובענות ייצוגיות שנחקק בשנת 2006 בישר על תחילתו של עידן חדש ביחסים שבין האזרח הקטן לביו התאגידים הגדולים במשק. במסגרתו ניתנה לתובע יחיד הזכות לייצג קבוצה שלמה של נפגעים כמוהו מהפרת חוק, ובכך לפתור את הכשל הנוצר במקרה שבו מדובר בהפרה שיטתית של חוק או חוזה מצד התאגידים הגדולים, ובנזק שאינו מצדיק הגשת תביעה נפרדת מצד נפגע בודד.

אחד הפרקים החשובים בחוק עוסק בהגשת תובענה ייצוגיות נגד המדינה בכל הנוגע לתשלומים שנגבו על ידה שלא כדין.  בכך נתן המחוקק בידי האזרח כלי משפטי חשוב ביותר במטרה להבטיח שגם המדינה על כל רשויותיה תשמור על החוק ותפעל לפיו. ואכן, במהלך השנים מאז חקיקת החוק הוגשו תובענות ייצוגיות רבות נגד רשויות שונות של המדינה, כגון רשות מקרקעי ישראל, רשות המיסים, רשות השידור ועוד, אשר הביאו לתיקון עוולות והגבירו את שמירת החוק מצידן.

אלא לאחרונה ניכרת מגמה הולכת ונמשכת של כרסום בכוחה של התובענה הייצוגית ככלי אכיפה נגד המדינה. מגמה זו באה לידי ביטוי מובהק בתזכיר לתיקון חוק תובענות ייצוגיות שהוצג על ידי משרד האוצר בתחילת חודש אוגוסט האחרון, כחלק מחוק ההסדרים אשר מוגש לאישור הכנסת ביחד עם תקציב המדינה.

התיקון המוצע כולל בתוכו הרחבה משמעותית של ההגנות המיוחדות העומדות למדינה מפני תובענות ייצוגיות המוגשות נגדה, עניין אשר ראוי לבחינה מעמיקה בהיותו עומד בסתירה ברורה למטרותיו המוצהרות של חוק תובענות ייצוגיות לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו, ולהעניק סעד הולם לנפגעים מכך.

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, ריכזנו כאן, כבכל שנה, חלק מהנושאים החשובים אשר העסיקו את אנשי ההתיישבות החקלאית. הנושאים המפורטים להלן מהווים את הסוגיות הבוערות ביותר בתחום ההתיישבות הכפרית החקלאית בהיבטים שונים הנוגעים לזכויות במקרקעין.

כבכל שנה, המגזר החקלאי מקווה כי "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה", ומייחל כי סוף כל סוף יוכרו הזכויות המלאות בנחלות החקלאיות לרבות בחלקת המגורים ויוסר העול הבירוקרטי המכביד של רשות מקרקעי ישראל  (רמ"י), שהרי הוא בבחינת אגודות מוטה למגזר החקלאי.

בחודש אפריל השנה (2021) פרסמה רשות המים, בתאום עם אגף התקציבים במשרד האוצר, מסמך כלכלי מקיף בו מוצע מתווה להעלאת מחירי המים לחקלאות ב- 45% במהלך מדורג עד שנת 2028. מדובר בכל סוגי המים המשמשים היום לחקלאות: מים שפירים, מי קולחין באיכויות שונות ומים מליחים.

•  הרציונל וההצדקה לצעד דרסטי כזה, על פי המסמך, היא הטענה כי כיום המים שצורכים החקלאים להשקיה מסובסדים בסכום שנתי של 556 מיליון ₪, כאשר רוב הסבסוד מופנה למים השפירים. הסבסוד הנטען מגיע מצדם של צרכני המים בעיר ומכאן טענת "הסבסוד הצולב", שעליה מושתת אותו מסמך.
• בעקבות פניה של אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, הסכמתי לעמוד בראש צוות כלכלנים שיבחן באופן ביקורתי ומקצועי את מסמך הרשות ואת השלכותיו על החקלאות והמשק. מלבדי כלל הצוות ארבעה כלכלנים בכירים ומנוסים בתחום: ד"ר מאיר אמיר, מתן רז בירן, וכלכלניות ההתאחדות בעבר ובהווה, רחל ברושק ואילנה דרור.
• הצוות עסק בנושא במשך חודשיים תמימים, למד את הנושא, דיבר עם גורמי מקצוע בענף, ניתח לעומק את המסמך והגיע למסקנה כי מדובר במסמך כלכלי שגוי מיסודו, נטול הקשר, שהנחותיו שגויות, ראייתו צרה ויישומו יהיה הרת אסון למשק בכלל ולחקלאות ולחקלאים בפרט.
• הדברים נשמעים אולי חמורים, אבל הם מבוססים על חשיבה כלכלית עמוקה, ידע והיכרות של הנושא במשך עשרות שנים והיוועצות עם עשרות מומחים, כולל כלכלנים בכירים במחלקה לכלכלה בפקולטה לחקלאות שחוקרים את הנושא שנים רבות.