מה שבין זכויות החבר בנחלה למשבצת האגודה / דודו קוכמן, עו״ד

בשנים האחרונות מתעוררות שאלות לא מעטות שחלקן אף הגיעו לעימותים משפטיים בין חברי אגודה בינם לבין עצמם ובין חברי הנהלת האגודה לחברים באגודה בדבר זכויותיהם של החברים בנחלתם.

מאמר זה בא להביא את המידע הרלוונטי להבנת הסוגיה על היבטיה השונים.

ישוב חקלאי מתוכנן כולל משבצת קרקע שמורכבת מתקן של מספר נחלות ומספר הדונמים לנחלה ותקן זה נקבע על ידי הרשות לתכנון במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

כך לדוגמא באגודה פלונית קיימים 100 נחלות ולכל נחלה מוקצים 30 דונם ומשמעות הדבר היא שמשבצת הקרקע ("מכסת הקרקע") באותה אגודה היא 3000 דונם.

המשבצת כוללת את כל מה שיש לחברי האגודה בשטח הישוב, קרי היא כוללת גם שטחי ציבור, אזור המגורים, שטח ההרחבה, שטחים שהופקעו ומשמעות הדבר ששטחי העיבוד הם קטנים לעיתים באחוזים משמעותיים מהתקן שנקבע ולכן בעגה המקצועית המשבצת מוגדרת כ"שטח ברוטו"

סעיף 8.3.1 קובע כי "...השטח אשר יוחכר למושב לא יעלה על מכסת הקרקע .."

יחד עם זאת כאשר לאגודה יש עודף בשטחים שהיא מחזיקה של עד 3 דונם לנחלה, תיכלל הקרקע הנוספת בהסכם החכירה של אותה אגודה, והמנהל יראה אותה כחלק ממשבצת האגודה.

הגדרת נחלה על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל:

 "קרקע חקלאית בגודל שקבע שר החקלאות ופיתוח הכפר בהתייעצות עם הרשות לתכנון ופיתוח במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, המיועדת למתיישב לצורך מגוריו ופרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או יפותח בה"

כל שטח שהאגודה ו/או חבריה מחזיקים מעבר למשבצת  מושכר לאגודה באופן זמני, על פי נוהלי המנהל לגבי השכרת קרקע חקלאית לזמן קצר שיהיו נהוגים באותה עת.

משמעות הדבר כי המנהל יכול עם סיום החוזה העונתי להפסיק את המשך שכירות האגודה בשטח הזמני על מנת להעבירו לשוכר אחר לצרכי עיבוד חקלאי.

המנהל בשנים האחרונות דורש לסמן את השטחים העודפים כתנאי לחידוש חוזה החכירה והדבר מעורר סוגיות לא פשוטות.

יש חברים באגודות שמעבדים שטחים גדולים יותר מהמכסה המגעת להם בתקן הנחלה באותה אגודה ועתה שהמנהל דורש לסמן את השטחים העודפים טוב תעשה האגודה אם תעשה סדר פנימי עם חבריה.

לא זאת אף זאת, במהלך השנים רבות מהאגודות שינו יעוד של קרקע לצורכי הרחבה, או הקמת אזור תעסוקה ו/או תחנת דלק.    השטחים הללו כלולים בשטח המשבצת והם צריכים להיגרע באופן יחסי מהשטחים החקלאים של כל חבר במכסה המגעת לו. כך לדוגמא אם בפרויקט ההרחבה נגרעו 200 דונם באגודה שלה יש 100 נחלות, משמעות הדבר כי לכל חבר באגודה נגרעו 2 דונם מתקן הנחלה ברוטו שיש לו באגודה.

באגודות רבות, בשל מיקומם בוצעו הפקעות של שטחים חקלאים לצרכים שונים של המדינה ובגין הפקעות אלו ניתנה תמורה לאגודה או לחבריה (יש אגודות שאפשרו את זכות הבחירה לחבר לקבל את הפיצוי בכסף או שהאגודה תפצה את החבר בקרקע חילופית והפיצוי יגיע לכל חברי האגודה).

הפקעות על שטחים חקלאים שבגינן ניתן פיצוי, יגרעו גם הם מהמכסה המגעת לאגודה וכך אם הופקעו 200 דונם משטחי האגודה והפיצוי בגין הפקעות אלו ניתן לאגודה, יש לגרוע ממכסת הקרקע של חבר האגודה 2 דונם במקום שבו קיימים 100 נחלות באגודה.

ברור שבמידה וחבר האגודה בחר לקבל את הפיצוי בעצמו בגין הפקעת השטח החקלאי כי אז נחלתו האישית מצטמצמת במספר הדונמים שעליה הוא קיבל פיצוי וכך אם לחקלאי יש 30 דונם תקן ברוטו לנחלות והוא קיבל פיצוי בגין הפקעה של 10 דונם כי אז יישארו בחזקתו רק 20 דונם ברוטו שכוללים כאמור את שטחי הציבור ואת כל השימושים האחרים שהאגודה קידמה לטובת חבריה ומשמעות הדבר שמספר הדונמים "המשויכים" לנחלה הם קטנים יותר מחבריו באגודה.

כאן גם המקום להבהיר את סוגיית חלקה א' של הנחלה שבה גם נמצאים מגורי החוכר (השטח הצהוב) ובמקרים רבים גם מבני המשק.

החלטות מועצת מקרקעי ישראל מגדירות את חלקה א' וקובעות כי

"חלקה א'" - חלק מנחלה שהוא שטח רצוף של קרקע, המיועד בתוכנית למגורים, למבני משק ולעיבוד חקלאי של בעל הזכויות בנחלה"

מועצת מקרקעי ישראל הכירה בצורך שהשטח המיועד למגורים יעמוד על 2.5 דונם ואף מאפשרת להשלים למי שחלקת המגורים קטנה משטח זה ובתנאי שזה נעשה ברציפות באזורים שאינם אזורי עדיפות.

קיימים מקרים שכל הנחלה או מרביתה נמצאת ברצף מאחורי אזור המגורים של הנחלה ולעיתים השטח המדובר אף גדול מהמכסה המגעת בתקן הנחלה ברוטו באותה אגודה.

ראוי להדגיש כי סעיף 8.3.5 של מועצת מקרקעי ישראל קובע כי שטח הנחלה שיוחכר לבעל זכויות "לא יעלה על תקן גודל נחלה באותו מושב" ולכן גם אם יש בעלי זכויות בנחלה המחזיקים בפועל יותר מהמכסה המגעת לתקן הנחלה באותו ישוב השטח הנוסף אינו יכול להיות כלול בזכויות הנחלה וזכויותיהם נובעים רק מהתקן ברוטו של הנחלה באותו ישוב.

בימים אלה הכריע בית המשפט העליון בסכסוך קרקעות^[1], עת ביקשה אגודה לחלק מחדש קרקעות באגודה. חברים שחשו נפגעים מההחלטה עתרו לביהמ"ש בטענה שמדובר בעניין חוקתי ולכן דינו להתברר בבית המשפט ולא בהליכי בוררות שהם הדרך שבה בדרך כלל מנוהלים סכסוכים באגודה על פי הקבוע בתקנון האגודה.   בית המשפט העליון קבע בבקשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי כי סכסוכים אלה דינם להתברר במסלול של יישוב סכסוך באמצעות הליך של בוררות כפי שקובע תקנון האגודה.

בימים אלה שבהם כמעט כל אגודה מכינה תכנית מפורת הבאה להסדיר את בניית היחידה השלישית והאפשרות לפיצול עד שתי יחידות מגורים מהנחלה, רצוי שכל אגודה תעשה בחינה מחודשת ותחשב מהו השטח נטו שעומד לרשות החבר באגודה לאחר הפקעות ושטחים שהוסבו למטרות משותפות שעליה החליטה האגודה.

חישוב השטחים יבהיר לכל חבר מהי באמת מכסת הקרקע המשויכת לנחלה מעבר לשטחים המוגדרים כ"קרקע עודפת" או לשטחי משבצת שאינם מנוצלים באותה שנה על ידי חברים אחרים באגודה

^[1]  רע"א 000241/22 אריה נוחומוביץ ואח' נ' שדה ניצן מושב עובדים ואחרים