מידע בנושא קבורה
כידוע, בעקבות המאבק המשפטי, בהובלת עו"ד רון רוגין (בג"ץ 10357/04 קיבוץ נחשולים נ. שר הרווחה ו-המוסד לביטוח לאומי), הועלו דמי הקבורה המשולמים לגופי הקבורה ביישובי המועצות האזוריות בישראל, כגון - קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים ומועצות דתיות אזוריות.
העלאת דמי הקבורה נעשתה במסגרת חקיקת משנה: החל מתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) (הוראת שעה), תשס"ט-2009. תחולת חקיקת משנה זו של דמי קבורה הייתה ממועד הוצאת הצו על תנאי על ידי בית המשפט העליון (ה-1 באפריל 2005). חקיקת המשנה נעשתה במסגרת הוראת שעה, זאת אומרת, זו הייתה חקיקת משנה זמנית. הטעם לחקיקה זמנית זו היה קבלת העמדה העקרונית שהועלתה על ידי עו"ד רוגין בשם ההתיישבות, על פיה יש לקבוע תעריף שווה לכל הנפטרים בישראל. טיעון השוויון אף אושר בעבודה כלכלית חיצונית שהוזמנה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
בית המשפט לעניינים מינהליים קבע, שהועד המקומי בישוב חקלאי רשאי לקבוע קריטריונים מצמצמים, בנוגע לזכאים להיקבר בבית העלמין בישוב החקלאי.
בעתירה מינהלית שהוגשה כנגד ועד מקומי במושב עובדים, ביקשה בת מושב, שאינה מתגוררת במושב מזה עשרות שנים, אולם הוריה ואחיה קבורים בבית העלמין שבו, כי היא ובן זוגה יקברו בבית העלמין במושב לאחר אריכות ימיהם. משרדנו ייצג בעתירה את הועד המקומי.
העתירה באה על רקע החלטת ממשלת ישראל משנת 2004, אשר קבעה, בין היתר, כי בבתי עלמין בישובים חקלאיים יקברו רק תושבי המקום ובני משפחותיהם. עוד קבעה ההחלטה, כי לא יוקמו בתי עלמין חדשים ולא יורחבו בתי עלמין קיימים ביישובים חקלאיים, אלא יוקמו בתי עלמין אזוריים.
