אחרי שנים של רפתות בארץ ובעולם שלי צורן מצאה את אהבתה הגדולה בתמרים האורגנים.
שלי צורן, חקלאית מקיבוץ סמר, המגדלת תמרים אורגנים, הגיעה לארץ בגיל 19 ובגיל 22 הגיעה לקיבוץ חולית. שלי עבדה תחילה במנגו ולימונים של חולית ולאחר מכן עברה לרפת, שם עבדה 17 שנים. כדי לחפש ריגושים חדשים, נסעה עד לרוסיה שם עבדה ברפת שמנוהלת על ידי ישראלים במשך שנה וחצי. עם חזרתה לארץ הגיעה לקיבוץ סמר שבערבה הדרומית, אשר מתמחה בגידול תמרים אורגנים ומאז עברו 12 שנים. שלי מאמינה גדולה בחקלאות אורגנית: "אני חושבת שבחקלאות אורגנית נותנים לטבע לעשות את שלו".
בקיבוץ סמר, החברים בטוב השדה, הארגון לחקלאות אורגנית, תוכלו למצוא לא מעט נשים העוסקות בחקלאות, רובן במטע. נשים, לטענתה של שלי, חשובות בכל מקום, הן מביאות קול אחר, התמדה, רוגע והן יכולות לעשות כל דבר, לא שונה מאף אחד אחר.
העבודה בחקלאות מייצרת המון עניין ומתאימה למי שאוהבת להיות בחוץ, בטבע.
אחרי מותו של אביה היא שקלה לעזוב הכל לטובת חזרה לחקלאות אבל היה לה ברור שהיא עושה זאת אחרת ושומרת על איזון בית עבודה
מה גרם לדנה שטיין לעזוב קריירה מצליחה ולהפוך לחקלאית אורגנית בבית יהושע. כיום מדובר במשק רחב היקף ביחד עם אחיה קובי ואתר אינטרנט ארצי להזמנה של תוצרת חקלאית המקדמת מעל ל-40 חקלאים אורגניים מכל רחבי הארץ, שמגדלים במיוחד עבורם תוצרת חקלאית טרייה כל יום – מהשדה עד הצלחת!
הזרעים כבר נזרעו כשדנה גדלה כילדה בבית של חקלאים אמיתיים, על פשטות, צניעות, הסתפקות במה שיש, לצד היכולת להנות מהדברים הקטנים בחיים. מאז ומתמיד המשפחה אצל משפחת שטיין היתה ערך עליון, אבל גם האהבה לאדמה היתה שווה לאהבה של ילד או נכד במשפחה.
סבא וסבתא של דנה, היו דור ראשון ממייסדי אבן יהודה כחקלאים שגידלו ירקות גינה: אפונים, ירוקים, עגבנייה, שומר, ברוקולי וגם פירות. היה להם מעין משק אוטרקי, משלהם, עם תרנגולות לביצים, פרות לחלב, עיזים , פרדסים ואביה נולד הישר לתוך המציאות הזו.
בכיתה י' אביה של דנה, שהיה הבכור במשפחה, הפסיק את לימודיו, ונכנס לעזור במשק עם אביו ואחיו. לאחר מותו של סב המשפחה, אביה קנה משק בבית יהושע וביחד עם אחיו המשיך בשותפות בשנות ה-80 עד שזו התפרקה ואבא של דנה בחר להמשיך לבד בחקלאות.
בתור ילדה, דנה זוכרת איך עבדה בשדות כחלק מהמחויבויות של הבית, לעשב, לארוז, למיין, לשתול, לקטוף – כל מה שנדרש. בגיל 17 הוציאה דנה רישיון והיתה נוסעת לבדה עם הטנדר לשוק להביא סחורה. בימי שבת היתה מתעוררת בארבע/חמש בבוק כדי לעבוד בשדות. מאז ומתמיד אביה דיבר על כך שהוא לא מעוניין שאחד מילדיו ימשיך את דרכו בחקלאות אולם לאחר מותו, החליטה דנה, בגיל 33 לעזוב הכל ולצאת לעצמאות ולפתוח חנות פרחים, במקביל אחיה קובי מציע לה לחזור יחד לחקלאות. תחילה לא קסמה לה ההצעה, "לא הייתי בטוחה שככה אני רוצה לגדל את הבנות שלי, שנחזור אחורה". אבל אז הציע לה קובי "לא נהיה חקלאים רגילים, נהיה אורגניים ולא נעבוד בשבת, כדי שנוכל להיות עם המשפחה". השניים המשיכו לדבר ולגלגל את הרעיון בין שניהם וב- 2010 נזרעו הזרעים הראשונים.
2011 פתחה דנה יחד עם קובי את "שדה ירוק" תחילה עם שדה של 6 דונם – שורת תירס, שורת חסה, שורת כרוב לבן/סגול, שורת גזר וקצת צנוניות. תחושה של חלוציות אפפה אותה, דנה בחרה בחירה מלאה לחזור לחקלאות ולעשות את זה אחרת, בדרך שלה.
תחילה שמעו עליה מפה לאוזן, שכנים וחברים היו הלקוחות הראשונים ואז ב-2014 נחשף המשק לראשונה בכתבת חדשות של גלית גוטמן על ירקות אורגניים ועל החסרונות בירקות מרוססים. הכתבה העניקה למשק פרסום גדול ואנשים מכל רחבי השרון החלו להגיע אליהם. "הבנו שיהיה קשה להתקיים רק מירקות ופירות ושהלקוח מחפש הכל תחת קורת גג אחת, את כל הפתרונות האורגניים, והתחלנו לבנות עבור הלקוחות סל מוצרים עשיר ומגוון הכולל קטניות, שמנים, דבש, טחינה, חלווה. החלטנו לתת במה לחקלאים אורגניים נוספים מכל רחבי הארץ, ומשם הביקוש רק הלך וגדל ככל שהמודעות לאורח חיים בריא הלכה ועלתה" מספרת דנה.
היום דנה ואחיה קובי עומדים על 100 דונם של חקלאות אורגנית, וכששואלים את דנה מה סוד ההצלחה שלהם היא עונה "אנחנו מאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים. אנחנו מגדלים מוצר שיש לו חיי מדף קצרים, מוצר שנתון לחסדי שמיים. למדנו עם השנים לצאת ממשברים, לעבוד אחד עם השני ולהכיר בחוזקות של כל צד".
לפני 5 שנים הפכה דנה להיות הקניינית של עצמה בתחום הפירות והירקות, ובנתה רשימה ענפה של חקלאים מעוטף עזה, מרמת הגולן, מכל רחבי הארץ, שמתמחים בחקלאות אורגנית. כיום היא חברה בטוב השדה, הארגון לחקלאות אורגנית והרשימה שבנתה, מונה כ-40 חקלאים שמגדלים במיוחד עבורם מוצרים טריים מידי יום ועונה, הנמכרים באתר או באחת החנויות ומגיעה מידי יום לביתם של לקוחות מרוצים.
דנה שטיין . שדה ירוק
היא חוקרת את התחום האורגני ומפיקה סוגי שמנים בתהליך מיוחד שהיום באים מכל הארץ ומעולם ,במיוחד למשק שלה, כדי ללמוד על המחקר שלה מקרוב
איילה נוי מאיר, 49, אגרונומית המנהלת את בית הבד " ריש לקיש" במושב ציפורי, דור שני לחקלאים. איילה, אם ל-2 מתגוררת במושב, נכנסה לעסק אחרי ששני השותפים של אביה יצאו מהעסק והיא בחרה להכנס במקומם עם סיום הלימודים, באמצע הדוקטורט כשהיתה רק בת 30 וידעה מראש שחקלאות אורגנית היא לא דבר פשוט אלא מאתגר, במיוחד בישראל.
איילה אגרונומית משנת 2002 בוגרת תואר ראשון ושני באגרונומיה וחקלאות מנהלת כיום בית בד בר הקיימא "ריש לקיש" המבוסס על חקלאות אורגנית. " אנחנו כיום מייצרים את אחד המזונות הכי בריאים שיש, אנחנו מגדלים, מוסקים ומפיקים שמני זית ללא חומרי הדברה. ושמן זית הוא אחד המקורות הכי בסיסיים והכי בריאים ביותר שיש לדיאטה הים תיכונית." מספרת איילה.
אביה התחיל דווקא בחקלאות הקונבנציונלית ואיילה ואחיה למדו כולם בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. כבר אז למדה איילה שיש אלטרנטיבה לייצר מזון בריא יותר ואת הנזקים העצומים שיש בחקלאות הקונבנציונלית "הבנו שבגידול זיתים, מאד קל להפיק שמן באיכות מאד מאד גבוהה בשיטה האורגנית, אז החלטנו כמשפחה לעשות הסבה ולעבור לגדל זיתים בגידול אורגני ולהתמחות בשמן זית".
כיום איילה ואביה המנהלים עסק משפחתי, מפיקים כ-10 זנים שונים של שמני זית מ 6,000 עצי הזית שבמשק ולא מפסיקים לחקור את התחום האורגני, החל מטיפוח הקרקעות, זריעת צמחיית כיסוי, הוספת תכשירים של חיידקים טובים לקרקע, הפחתת שימוש בחומרים כמו נחושת שאמנם מותרים באורגני אך משנים את בריאות הקרקע.
"יש לנו בית בד משלנו, תוך שעתיים שלוש מרגע המסיק, בנסיעה של 10 דק' מהכרם הזיתים מגיעים לבית הבד בו אנו מפיקים את שמני הזית בצורה מבוקרת מאוד, בעזרת טכנולוגיה מתקדמת המותאמת לשינוי האקלימי ויודעת גם לקרר את הזיתים לפני ההפקה, לעשות זאת בכבישה קרה ובטמפ' מאד מדויקת. כך שמקבלים שמנים עם ערך תזונתי, ערך בריאותי וקולינרי הכי קרוב למה שהזית ייצר" .
איילה שמאוד אוהבת לשתף על העשייה והתהליכים שהם עושים במשק הקימה מרכז מבקרים מסודר ונעים לאירוח, שפתוח 6 ימים בשבוע בין השעות 9:00-14:00 , בנוסף בית הבד מוכר את השמנים שם במכירה ישירה, עם אפשרות גם משלוחים לכל רחבי הארץ.
"היינו שמחים שהציבור הישראלי יבין קצת יותר לגבי המשמעות של אוכל מזין ובריא ומה המשמעות של חקלאות אורגנית. החלום שלי הוא להמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים ושמזג אוויר לא ישגע אותנו, שיהיה לנו פרי כל שנה ושהלקוחות ימשיכו להגיע ולבחור בשמני הזית שלנו" מספרת איילה.
היא מעודדת נשים להצטרף לחקלאות ועובדות איתה במהלך הקטיף בעיקר נשים כי את שלב הדילול, אין בעיה שנשים יעסקו בו והיא מקווה שיגיעו כמה שיותר נשים לעסוק בו. מלבד היותה אידיאולוגית, ברזומה שלה תוכלו להתרשם שליאת בוגרת תואר ראשון בטכניון בפיזיקה ותואר שני בתל אביב בהוראת מדעים וכיום עוסקת בלא מעט של פעילות סביבתית, החל מחקלאות אורגנית והיותה חברה בארגון טוב השדה, הארגון לחקלאות אורגנית, ועד הוצאה של ספר על הליכת יום יום ששמו "פרח רחוב".
מה מיוחד בלהיות חקלאית ? האם היא מחשיבה את עצמה אידיאולוגית? קודם כל, להיות חקלאית זה להיות הרבה בחוץ. במזג אוויר כשקר, כשחם וכו'.. זה ממש להיות בחוץ. היום יש לנו פחות הזדמנויות
איילת ריש לקיש בית הבד בר קיימא. צילום נעה נוי מאיר
האמא ל-7 שהקימה חווה חקלאית אורגנית בלב בקעת הירדן והפכה למודל עבור צעירים ובני נוער בשנת שרות
תכירו את נעמה עתידיה, בת ה-40, חקלאית ובעלים של חווה חקלאית בעינות קדם, בדרומה של בקעת הירדן, אמא ל-7 ילדים שמגדלת זיתים ותמרים אורגניים והפכה את החווה לפרויקט חינוכי של ממש עבור הדור הצעיר.
נעמה גדלה ברמת גן והיתה ילדה עירונית עם המון אהבה וגעגועים לטבע. היא פגשה את בעלה, אותו הגדירה "עלם חמודות ומדהים", שרצה ללכת להפריח את השממה ונעמה התחברה לאג'נדה הזו והלכה איתו יחד. תחום החקלאות לא היה זר לה. בעלה היה דור שני של חקלאים מעין יהב, ונעמה למדה מקרוב את צורת החיים של החקלאים כשהם קמים מוקדם בבוקר יחד, את האחווה שנוצרת במשפחה, איך כולם מחוברים, עובדים יחד בשדה ואוכלים יחד ארוחת בוקר או צהרים. "יש משהו מאד מחבר, מאד ביחד בצורת חיים הזאת. לא פוגשים אחד את השני בתשע בערב אחרי שכל אחד היה בעולם שלו. המקום הטבעי והפשוט מאד תפס אותי והצטרפתי לזה והרגשתי שזו זכות גדולה" מספרת נעמה.
כיום נעמה היא בעלים של חווה חקלאית שבהתחלה הייתה אדמה שוממה. "תחילה גרנו באוהל כשנתיים, היינו 7 שנים בלי חשמל, בקושי עם מים זורמים שחיברנו בעצמנו", נעמה לקחה על עצמה את תפקיד ה"אמא" של כולם, וביחד עם מתנדבים צעירים, בנו חדר אוכל משותף, מבני מגורים לחבר'ה, בית כנסת, בית עבור עצמם וכיום במקום תמצאו חווה יפיפייה המבוססת על חקלאות משולבת בפרויקט חינוכי. המקום לרוב מאוכלס ברובו על ידי הרבה חבר'ה צעירים, שמגיעים לעשות שנת שירות וישנם גם בני נוער שחיים בחווה מגיל 16, יחד עם המשפחה, עד הגיוס שלהם. בבוקר כולם עובדים בחקלאות ואחה"צ הם מקבלים תכנים, קורסים מקצועיים של מורים שמגיעים ללמד כמו נפחות, נגרות, מכונאות רכב, מסגרות. אחת לחודש קבוצת הצעירים יוצאת גם לטיול בשטח עם מורה דרך, משתתפים גם בקורס צלילה באילת, קורס טיפוס, קורס גלישה וחילוץ, יש מעגלי שיח של כל מיני כלים שקשורים למודעות עצמית, דינמיקה קבוצתית, מיניות בריאה לבני נוער ועוד.
החווה של נעמה, היא חווה אורגנית, שמחברת את כולם לעשייה , ציונות, אהבת ישראל, אהבת האדמה וליצירת בית בעולם. נעמה ביחד עם עומר בעלה הביאו לעולם 7 ילדים שגם הם מלאים לעשייה בחווה, הגדול כבר בן 18 והקטנה בת 7.
החווה שחברה בארגון טוב השדה, הארגון לחקלאות אורגנית, מבוססת על חקלאות אורגנית של זיתים מהם מכינים שמן זית אורגני, לצד תמרים אורגניים. רוב התמרים של החווה הולכים למשווק ואחוז קטן ממנו משווקים ללקוחות באופן ישיר, עם משלוחים עד הבית ודרך קבוצות רכישה. בנוסף ישנם סיורים לקבוצות, אירוח קבוצות הטועמות מהתוצרת שלהם ולומדות להכיר מקרוב את מרקם החיים בחווה.
נעמה עתידיה קרדיט צלם אפרת עדן
היא היתה שפית בצרפת ועזבה הכל כדי להקים יחד עם בעלה משק אורגני מהשדה אל הצלחת- תכירו את סיפורה של מיכל חביביאן
מיכל חביביאן , 41, נשואה ואמא למישה ילדים, מתגוררת במושב נחם ליד בית שמש. עוסקת בחקלאות מעל 15 שנה. מיכל, ביחד עם בועז בן זוגה היא הבעלים של משק חביביאן, גן ירק אורגני משפחתי בעלת השכלה קולינארית. כשעבדה במטבחים בחו"ל נחשפה לחומרי הגלם באיכות יוצאת דופן והתאכזבה לא לפגוש אותם כשחזרה לארץ, קום שידוע ביכולות החקלאיות שבו. מיכל החליטה לעשות שינוי, ההכרות עם בעלה בועז, שהגיע ממשפחה של חקלאים, עזרה לה להחליט סופית על הדרך והשניים בחרו להקים יחד משק אורגני.בחירתם לגדל גידולים אורגניים תאמה את אורך חייהם. שני הקווים שמנחים את העשיה במשק הם, איכות- הירקות גדלים ברמה הכי גבוהה, ברמת הטעם, הניקיון וגם ברמת המגוון – כל סוגי הירקות ובתוכם כמה שיותר צבעים וזנים. העקרון השני הוא מכירה ישירה של כל מה שנקטף באותו היום ישירות למי שיאכל את התוצרת. הסחורה לא עוברת שום יד בדרך וזה בעצם מאפשר לשמר את האיכות, הטריות והמגוון. הערוגה הראשונה שלהם הייתה במושב הודיה, בבית שבו גדל בועז ועד היום רוב התוצרת גדלה מאחורי אותו הבית וגם סמוך לביתם שבמושב נחם.
באוקטובר השחור היתה תחושה שהאדמה רעדה. נוצרה צומת מאוד משמעותית במשק, ההפגזות באיזור אשקלון לא הפסיקו, הצטמצמה ונןצרה מציאות חדשה. חלק מהעובדים נאלצו להתפנות מבתיהם, אחרים גוייסו למילואים. האמונה העמוקה בנחיצותה של ההמשכיות בעבודת החקלאות לטובת יצירה של חוסן לאומי והרצון להמשיך לספק מזון למשפחות המנויות במשק אפילו תחת אש הכריעו.
"הקסם של משק חביביאן" החברים בארגון טוב השדה, הארגון לחקלאות , מספרת מיכל, "הוא ב'סל השבוע' שהינו ארגז מובנה שמורכב מירקות העונה ודרכו ניתן להרגיש את המהות של משק אורגני. הסל הוא תוצר של מה שנזרע, גדל ונקטף עבור המשפחות. יש גמישות והתאמות בהתאם לרצונות, אך המטרה היא להנגיש את הטעמים החדשים והלא מוכרים". מדי שבוע מצורפים מתכונים של מיכל בהתאם לתכולת הסל השבוע, כדי ללוות את הירקות לא רק עד לפתח הבית אלא ממש אל תוך הסיר או הצלחת ולהקל בשפע של רעיונות על דרכים לעשות שימוש בירקות, בנוסף מצורף גם מכתב אישי שמשתף על שקרה במשק או במשפחה באותו השבוע. המארז יוצר את הקסם בהעמקת הקשר של הלקוחות לירקות, למשק ולמשפחת חביביאן.
מיכל חביביאן צילום שני בריל
החזון לרכוש אדמה ולהיות חקלאית גרם לספיר חביביאן להגיע עד לכרם שלום ולהקים את משק אורגניקא כיום אחרי שפונתה וחזרה לביתה אחרי 4 חודשים היא חוזרת להפיץ את הבשורה של חקלאות אורגנית
החזון לרכוש אדמה ולהיות חקלאית גרם לספיר חביביאן להגיע עד לפיתחת שלום ולהקים את משק אורגניקא. כיום אחרי שפונתה מביתה כ4 חודשים , היא חוזרת למושב ולמשק להפיץ את הבשורה של חקלאות אורגנית. ספיר חביביאן, הקימה לפני 7 שנים את משק אורגניקא במושב יתד בחבל שלום ביחד עם בעלה אבי. היא היתה אז רק בת 25 ואבי היה דור שני למשפחה של חקלאים ממושב הודיה. הוריו עסקו בגידול לולים ומיני ירקות אבל בשלב מסויים עזבו את החקלאות והפכו להיות שכירים.
כיום ספיר בת 32, נשואה + 6 ילדים, בעלים של משק אורגניקא על אדמות יישובי העוטף, שבהן הם מגדלים מתוך אידיאולוגיה חקלאות אורגנית כזוג צעיר, בשטחים הנמצאים בין גבול מצרים, רצועת עזה וישראל. "ההחלטה להקים משק ביתד היתה אידיאולוגית וכלכלית כאחד, אז היינו זוג צעיר ונמרץ וחיפשנו מקום שנוכל להרשות לעצמנו. אמנם לספקים לקח זמן להגיע אלינו, המרחק והאיומים הביטחוניים תמיד היו, אבל היה לנו חשוב לעבד את האדמה ולגדל עליה גן ירק משלנו" מספרת ספיר.
אזור מושב יתד, שם הקימה ספיר את המשק שלה, ידע קשיים רבים, החל מאפשרויות מועטות יותר בתחומי החינוך, מרכזי קניות, נגישות לכל מיני דברים ועד ניהול העסק/משק מול הספקים והלקוחות שביקשו לפגוש אותם תמיד באמצע הדרך, האיום בטחוני היה כעננה תמיד- חשש לטילים, חדירה, תרגיל צבאי שסוגר את הכבישים וכו'..
כיום ספיר מגדלת בגן הירק בין 70-80 סוגי של גידולים, רובם ירקות ויש גם קצת פירות, הכל עונתי ואורגני כי בעצם באורגני ניתן לגדל מה שמתאים לעונה ולאקלים המקומי. בחורף תוכלו למצוא בערוגות שלה כרובית וברוקולי, באביב את כל סוגי הדלועים, קרוב ל 12 סוגים של דלעות, קישואים בכל מיני צורות וצבעים, בקיץ תירס, אבטיחים, מלונים ומיני עגבניות.
"אנחנו יוצאים כל יום לשדה לקטוף את התוצרת שלנו ובאותו היום, התוצרת גם נשלחת אל הלקוחות שלנו, עד פתח הבית" מספרת ספיר. במקום הקימה ספיר יחד עם בעלה אבי גם בית אריזה, קורת גג יציבה שתעניק שמירה טובה יותר על הירקות במהלך היום, עד שהם יוצאים לבית הלקוח וגם תספק לעובדים סביבת עבודה נאותה, שלא יעמדו יום שלם בשמש הקופחת, או בימי גשמים סוערים בחוץ. מדינת ישראל הסכימה לעזור להם כזוג צעיר והשתתפה איתם במימון המחסן ובמימון מבנה החלומות שהקימו – בית האריזה לצד חממות.
הבחירה בחקלאות אורגנית היתה לה טבעית "אנחנו מטפלים בבעיות מהשורש ומתאימים את עצמנו לטבע. אם בעבר הייתי אוכלת מלפפון או חסה שבגלל שצמח לידם איזשהו עשב, אז הם עברו ריסוס, כיום – כשהעשב עוד קטן, אני אכנס יחד עם העובדים שלי ואעשב אותו בצורה ידנית. או שאני אמצא פתרון אחר כמו למשל הנחה של ניילון מיוחד לפני השתילה, ששומר על החלקה קצת יותר סטרילית העניין האורגני מצריך מציאת פתרונות הרבה יותר יצירתיים וחשוב לציין כי אנחנו החקלאים האורגנים היחידים במושב". משתפת ספיר.
ספיר חביביאן ובעלה. אלבום פרטי
משק אורגניקא חבר בארגון טוב השדה, הארגון לחקלאות אורגנית. לפני המלחמה המשק הציע משלוחים של ארגזים עם תוצרת חקלאית עד הבית, כיום בשל מחסור בכוח אדם הוא מצא נקודות איסוף מרכזיות שמארחות אותם ומהן אוספים את הארגז שמזמינים מראש. בנוסף, ישנה אפשרות לסיור (בתיאום מראש) ובו רואים את כל המגוון שיש לה בשדה, טועמים ונהנים מלהיות קרוב לאדמה.
כעת בעקבות המלחמה פונו ספיר ובני משפחתה וחזרו זה עתה לביתם ולמשק כדי להמשיך ולהפיץ את הבשורה של חקלאות אורגנית בישראל. חשוב לה להחזיר את הקהילה שבנתה עד המלחמה, קהילה שמעריכה ירקות אורגנים טריים, בריאים וטעימים, כחלק מתפיסת העולם האורגנית שלה. היא כבר מתגעגעת לימים השקטים שבהם נפתחה חנות המשק למבקרים ובאו מכל האזור ואפילו מרחבי הארץ , כדי לרכוש את התוצרת החקלאית הטרייה שלהם. ספיר ומשפחתה מקווים שהימים האלו יחזרו בקרוב, בשקט ובשלום.
ארגון "טוב השדה", הארגון לחקלאות אורגנית בישראל, מאז ועד היום הארגון מוביל ומקדם את החקלאות האורגנית הישראלית, והוביל את הצעדים המשמעותיים בהתפתחות החקלאות, השוק והענפים השונים. תפיסת עולם בלתי מתפשרת של שמירה על בריאות האדם והסביבה, חיפוש מתמיד של פתרונות וחלופות מתאימות לתקן האורגני, והצלחה כלכלית מוכחת, הובילו את הארגון להיות נושא הדגל של החקלאות הישראלית וסנונית ראשונה במהפך ה"ירוק" של מדינת ישראל.
נעמה עתידיה ובעלה צלם אפרת עדן
הארגון מונע על ידי תחושת שליחות לפעול למען איכות הסביבה ובריאות אזרחי מדינת ישראל, מאמינים כי החקלאות האורגנית היא הקטר שמוביל את רכבת החקלאות הסביבתית בעולם, ופועלים על פי ארבעת העקרונות של התנועה האורגנית העולמית: בריאות, סביבה, אחריות והוגנות. אנו מקדמים חקלאות וייצור ידידותי לאדם, לחי ולסביבה, השומר על קיימות חברתית וכלכלית ומבוסס על שילוב של יזמות עסקית, מצוינות אישית וקידמה טכנולוגית. כל זאת כדי להבטיח את יכולתנו להמשיך ולשמור על משאבי הטבע גם לדורות הבאים.
