סוגיית זכאותו של עובד לתמורה בגין שעות שהייה במקום העבודה, בגדרן אין הוא נדרש לעבודתו הרגילה, נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין ואף במסגרת טור זה עסקתי בכך. אך מה הדין כאשר לא ניתן להבחין בין השעות בהן עבד העובד לבין השעות בהן נח?. בסוגיה זו דן לאחרונה (31.8.20) בית הדין הארצי, ובשל חשיבות הדברים בחרתי להביא בפניכם את עיקרי הכרעתו.

באותו עניין עבד התובע אצל הנתבעת, חברה העוסקת במתן שירותי גרר בכל רחבי הארץ. עבודתו של התובע התבצעה במגרש אחסון בירושלים המופעל על ידי החברה. למגרש נגררו רכבים על ידי החברה הנתבעת וגורמים נוספים (המשטרה, חברות ביטוח, הוצאה לפועל וכיוצ"ב). תפקידו של התובע הוגדר כ"שומר", אך לגישת החברה הוא שימש כסדרן ולא כשומר.

במסגרת תביעתו דרש התובע כי החברה תשלם לו פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות בסך של כ-600,000 ₪, כאשר במרכזה של התביעה עמדה דרישה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. התובע טען כי הועסק במשך כל השבוע בין השעות 18:00 עד לשעה 9:00 בבוקר. מנגד טענה החברה כי התובע אמנם שהה במגרש עד הבוקר אך עבודתו הסתיימה בכל יום בשעה 1:00.

*ע"ע (ארצי ) 38154-03-20 גרר שי כהן בע"מ - סעדי דוויק (פורסם בנבו, 31.08.2020)

לקרקע החקלאית תפקידים מגוונים וחיוניים למשק ולחברה הישראלית ולעתיד מדינת ישראל. הקרקע החקלאית היא משאב מוגבל ובמחסור, ולפיכך המדיניות בהקצאת קרקע לחקלאות היא לשימושים חקלאים מוגדרים.

הנחלה החקלאית מורכבת בד"כ מכמה חלקות שכולן מסווגות ומיועדות לעיבוד חקלאי להלן:

חלקה א' – גרעין הנחלה, מיועדת בתכנית למגורים, למבני משק ולעיבוד חקלאי של בעל הזכויות בנחלה.

חלקה ב' – משויכת לנחלה, לשימוש חקלאי ע"י בעל הזכויות בנחלה והיא בתוספת לחלקה א'. חלקה ג' – חלק מתוך הנחלה המיועד לשימוש חקלאי בלבד, בד"כ במשותף ע"י האגודה החקלאית.

נושא זה רלוונטי למושבים וחברי מושבים מהם נגבו לאורך השנים דמי טיפול, שלא כדין, למרות הפטור הקבוע בחוק.

החובה לתשלום דמי טיפול ארגוני קבועה בסעיף 1(א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977, הקובע: "מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי". מכח סעיף זה שולחים ארגוני מעבידים שונים, ביניהם התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל, לאלפי מעבידים, בכל שנה, דרישות תשלום דמי טיפול ארגוני. מעבידים אלו אינם חברים בהתאחדות אך חייבים לשלם לה דמי טיפול ארגוני מכח ההוראה הנ"ל. התקנות קובעות כי דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה שמשלם המעביד לעובדיו. עוד אציין כי בפסיקה נקבע כי חובת תשלום דמי הטיפול הארגוני הינה חובה על פי חוק.

דעו כי מושב עובדים או חבר בו פטורים מתשלום דמי הטיפול הארגוני. סעיף 3 לתקנות קובע רשימת מעבידים עליהם לא חלות התקנות וממילא לא חלה החובה לתשלום דמי טיפול ארגוני. בין רשימת הפטורים מנויים גם "תנועה מושבית, מושב עובדים או חבר בו", כלומר, ככל שנגבו ממושב שיתופי, מושב עובדים או חבר בו דמי טיפול ארגוני הדבר נעשה בניגוד לדין.

על פי הגדרת "חכירה לדורות" בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 ועל פי הנוסח הקיים של סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק, על מרבית מקרקעי ישראל החכורים לדורות לרבות קרקעות שיש למחזיקיהם הזכות להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל בחוזי חכירה לדורות לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל - לא חל היטל השבחה, במקום זאת מעבירה הרשות חלף היטל השבחה בשיעור 12% מתשלומי דמי החכירה המהוונים, אשר באזורי עדיפות לאומית הינם מופחתים או אפסיים.

הוראת החוק דלעיל מפלות לרעה ופוגעות קשות במקורות הפיתוח, והתשתיות בעיקר באזורי עדיפות, שהינם מרבית קרקעות הישובים החקלאיים, בהם הקרקע משווקת בדמי חכירה מהוונים מופחתים (ואף אפסיים) ולכן תשלומי חלף היטל ההשבחה קטן (או מתאפס) בהתאמה

עקב כך, ישובים חקלאים בכלל וישובים חקלאיים באזורי עדיפות לאומית בפרט, סובלים ממחסור חמור במקורות מימון, דבר שאינו מאפשר שדרוג ופיתוח תשתיות והקמת מוסדות ציבור באותם הישובים, כך שתתאפשר קליטת מתיישבים חדשים בישובים אלו.

מציאות זו, בה ישובים חקלאיים באזורי עדיפות לאומית אינם עומדים בנטל הוצאות פיתוח, אינה מאפשרת לאותם ישובים לקלוט מתיישבים חדשים וכך לא מתאפשר לממש פוטנציאל שיווק עשרות אלפי מגרשי מגורים באזור הפריפריה מחד גיסא וחיזוק ההתיישבות באזורים אלו מאידך גיסא.

יצוין כי, החלטת מועצה 888 אשר אפשרה גביית כספים מהמומלצים, הביאה במישרין, לתנופת התיישבות בישובי קו העימות בצפון, בהם הוקצו מעל 3,000 מגרשים בתקופת זמן קצרה.

בימים האחרונים פרסמה הנהלת רשות מקרקעי ישראל הודעה על הוראות מעבר בנוגע לישובים אשר שונה איזור העדיפות הלאומית שלהם.

מקור השינויים בהחלטת ממשלה 4302 בעניין קביעת אזורי עדיפות לאומית ובתיקון פרק 4.2 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל שנעשה בעקבותיה (8.9.20). 

התוצאה של ההחלטות הינה שישובים הועברו מאזור עדיפות מסוים לאזור עדיפות אחר , כך למשל, ישנם ישובים אשר עד לכניסתה של ההחלטה לתוקף היו באזור עדיפות א' ועתה יהיו באזור עדיפות ב'. כמו כן ישנם ישובים שיוצאים לחלוטין ממעגל ההנחות. המשמעות היא, במקרים מסוימים, עליה דרמטית בשיעור התשלום לרמ"י!!

בעקבות בג"צ שהוגש כנגד ההטבות המפליגות שניתנו לחוכרים עירוניים בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1370 "בעניין רפורמה במקרקעי ישראל". הוחלט ביום 5.9.2016 בהחלטה 1478, שרמ"י תפעל בשלב זה עד קבלת החלטה חדשה בהתאם להחלטה 1185 מיום 8.2.2010 וכיוצא מזה צמצום חלק מההטבות שניתנו בהחלטה 1370.

ביום 18.9.2017 אישרה מועצת מקרקעי ישראל תיקון להחלטה 1478 – החלטה 1520. במסגרת התיקון הוחלט, בין השאר, על כך ששיעורי התשלום בגין העברת הבעלות יישארו זהים לאלו שנקבעו בהחלטה 1185.

לאחרונה אנו חווים שינויים מהותיים וחשובים במדיניות רמ"י שמקבלים ביטוי בתיקון ההחלטה בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות המועצה.

ביום 2.11.2020 התקיימה ישיבת במועצת מקרקעי ישראל במהלכה התקבלו החלטות חשובות למגזר החקלאי ולבעלי הנחלות. רמ"י קבעה תיקון חשוב בהגדרת "העברת זכויות" בהחלטה, כך שלאחר התיקון, העברת זכויות למי שלא מוגדר "קרוב" בהחלטה, במסגרת צו ירושה או צו קיום צוואה, לא תחויב בתשלום דמי רכישה.

תיקון נוסף שבוצע ביום 29.7.2020 בנוהל העבודה ליישום ההחלטה קבע, כי אחים יוכלו להתגורר ביחד בנחלה לאחר פטירת ההורים, ללא חובה לבצע פיצול של מגרש מהנחלה, ככל והמגורים בנחלה נעשו כדין בחיי ההורים והפכו להפרה לאחר פטירת ההורים.

בהתייחס לתנאי של "מגורים כדין", הסברנו, כי המשימה שמוטלת כיום על בעלי הנחלות שמבקשים לאפשר לילדים להתגורר ביחד ללא ביצוע הליך פיצול, לפחות בשלבים הראשונים לאחר פטירת ההורים ולהימנע מתשלום עבור עלויות הפיצול, היא להסדיר את המבנים בנחלה בהיתר כך שלא יתקיים מצב שבו ההורים נפטרו ואחד היורשים מתגורר בנחלה בבית מגורים ללא היתר. מצב שבו אחד היורשים מתגורר ללא היתר, יעמיד את היורשים מול דרישה לבצע את הליך הפיצול שנאמד בסכומים ניכרים ולא תמיד מצוי בכיסם של היורשים.

בישיבת הנהלת רשות מקרקעי ישראל שהתקיימה ביום 21.10.2020 התקבלה החלטה מספר 4954 בנושא "הוראות מעבר – אזורי עדיפות לאומית".

על פי החלטה 4954 ישובים אשר סיווגם כמפורט בסעיף 4.2.2 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל שונה בעקבות התיקון שנכנס לתוקפו ביום 20.10.2020, ימשיכו ליהנות מהנחות אזור שהיו נהוגות עד לקבלת ההחלטה, וזאת עד ליום 31.1.2021 בכפוף להגשת בקשה מלאה לרבות מסמכי חובה בהתאם לכללי רמ"י עד למועד זה.

בימים אלה פורסמה הודעה על הקפאת פרק האכיפה והענישה בחוק התכנון והבניה, תיקון המכונה תיקון 116.

ראוי כבר מייד בתחילת הידיעה לבשר לקורא, כי אין מדובר בהקפאת פרק האכיפה והענישה בחוק, אך יש בה בשורה כלשהי לגבי "הקלה במדיניות ביחס לפעילות הלא חקלאית בישובים החקלאים", זאת כפי שכתב עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים ואין מדובר ב"הקפאת" הליכי האכיפה.

עו"ד קמיניץ מבהיר כי גורמי האכיפה "מוכנים לפעול על דרך של שינוי מקל של סדר הקדימויות באכיפה".