לאחרונה נדרשתי על ידי חקלאים מעסיקי עובדים זרים מתאילנד לתת מענה לשאלה בעניין תשלום עבור היום הראשון לחודש ינואר  2022 שנחשב אצלם כיום חג. יום זה חל השנה בשבת ומכאן השאלה.

להלן ארחיב ואפרט בעניין.

יו"ר ועד המושב, חבר מזכירות הקיבוץ, מנכ"ל אגודת אשראי, מנהלת עסקית, מנהל קהילה בקיבוץ, ומנהלת באגש"ח המחזיקה נדל"ן מניב הם, כולם, נושאי משרה באגודה שיתופית. ככלל, נושא משרה שאינו מבצע את תפקידו כראוי אחראי לנזקים שנגרמו עקב תפקודו הלקוי ועלול למצוא את עצמו עומד בפני תביעה אישית שתוגש נגדו.

תביעה אישית נגד נושא משרה עשויה להסתיים בסכומי כסף גבוהים, לעתים גבוהים מאוד, שיידרש נושא משרה לשלם מכיסו לאגודה השיתופית או לגורם אחר. הסיכון לתביעה אישית מתפרס על קשת רחבה של עניינים בפעילותם של נושאי משרה. תביעה אישית נגד נושא משרה עשויה לנבוע מניהול העניינים הפנימיים של האגודה, למשל: חלוקת תקציבים, נכסים ומשאבים אחרים בין החברים באגודה, או מעריכת עסקאות עם גורמים חיצוניים.

הנושאים במסגרת המצגת:

אגודה חקלאית, כמו כל תאגיד יכולה להימצא במצב שבו נמצאים בחשבונותיה כספים נזילים אשר היא אינה זקוקה להם לשימוש מידי.

לא זאת אף זאת, חשוב ואף רצוי שלרשות האגודה יעמוד הון כספי שיוכל לשמש אותה לצרכי פיתוח כלכלי של האגודה וחבריה וזאת על פי יוזמת ועד האגודה ואישורן באספה הכללית.

כל בעל נחלה במושב מגיע לרגע בו הוא צריך להחליט מי מבין צאצאיו ירש את נחלתו. בשונה מנכסים בעיר, הנחלה במושב הינה נכס מיוחד שיש בו מורכבות לעניין ההורשה, הקושי טמון בעובדה שכל פעולה בנחלה כפופה ל"הסכם המשבצת" שעליו חתומה האגודה השיתופית מול רשות מקרקעי ישראל ובו ישנה הגבלה להעברת הזכויות לצאצא אחד בלבד

הגבלה זו שמקורה ברציונל כלכלי היסטורי, כי פיצול הנחלה יגרום לכך שלא ניתן יהיה לקיים את המשק מבחינה כלכלית, גורם כיום למשפחות רבות לעמוד בפני דילמה כמעט בלתי אפשרית מי מבין הילדים יזכה להמשיך את הוריו בנחלה. החלטה זו מלווה לא אחת במתחים בין בני המשפחה ואף לסכסוכים ממושכים במקרים לא מעטים.

בפני בעלי הנחלה עומדות מספר אפשרויות להורשת הנחלה ויכול ותכנון נכון על ידי עורך דין שבקיא בתחום, תוך הסכמה ושקיפות מול כל בני המשפחה תביא לכך שהחיכוך בין בני המשפחה יצטמצם ויגיע למינימום האפשרי.

אנו נמצאים בתקופה של עליית מחירים משמעותית בנכסים במגזר החקלאי - נחלות, משקי עזר מגרשים ובתים בהרחבות - ויש לכך השלכות דרמטיות על חבויות המס שמשולמות בעת ביצוע עסקת מכר, בייחוד ביחס לדמי רכישה המשולמים לרשות מקרקעי ישראל.

חבויות המס הדרמטיות החלות על בעלי הנחלות שמגיעות במרכז הארץ לעיתים עד כדי 60% מהתמורה, הביאו לכך שבעלי נחלות רבים בוחרים למכור את הזכויות בעסקת נטו במסגרתה הקונה משלם את כל המיסים החלים בעסקה, הן אלו שחלים על המוכר והן אלו שחלים על הקונה. עסקת נטו טומנת בחובה מלכודות מס ויכולה להיות בעייתית מאוד כלפי מוכרים אך יותר מכך כלפי רוכשים ובייחוד בכל הקשור לחיוב בדמי רכישה וזאת לאור הנחיות רמ"י והשמאי הממשלתי, ביחס לדרך חישוב דמי הרכישה, מועד מתן השומה והפוטנציאל התכנוני. לאור המורכבות שטמונה בביצוע עסקת נטו והתאוצה שהיא תופסת, נקדיש לכך מאמר נפרד בו ננתח את הבעיות בעסקת נטו.

ברשימה זו נבקש לבחון שתי סוגיות מרכזיות שעולות במקרים רבים בהליכי עיון חוזר מול רמ"י ביחס לשומות דמי רכישה והן "מועד מתן השומה ו"הפוטנציאל התכנוני".

תאגיד המאוגד כאגודה שיתופית (קואופרטיב), כולל חבר בני אדם שהחליטו להתאגד ביחד להשיג מטרה משותפת או יותר ומקימים לצורך כך ישות משפטית נפרדת שהיא אגודה שיתופית. בתאגיד זה הדמוקרטיה היא הישירה ביותר הקיימת (אספה כללית) והשאת הרווחים היא מטרה חשובה אך רווחת החברים חשובה לא פחות.   כל המושבים, הקיבוצים, הישובים הקהילתיים והמושבים השיתופים מאוגדים כאגודות שיתופיות ולצידה הועד המקומי בזהות פרסונלית או כוועד מקומי נפרד.  בחלק מהישובים אף פועלת אגודה להתיישבות קהילתית.

מרביתם של הישובים הכפרים פועלים במסגרת השלטון הדו רובדי, קרי הם חלק ממועצה אזורית המאגדת קבוצה של ישובים במרחב המוניציפלי שעליו היא אחראית ובמסגרתו היא מופקדת על הענקת אותם שירותים מוניציפליים שבאחריותה.

יש חשיבות לניהול מקצועי וכלכלי של אגודה שיתופית על מנת להבטיח שקיפות ועבודה על פי התקנון והדין.

במאמר זה נתמקד בסוגיות נבחרות וחשובות בעבודה של אגודה שיתופית המבוססת בעיקרה על עבודה התנדבותית של חבריה.

למעלה ממאה מיליון ₪ מידי שנה משלמים חקלאים כפנסיה לעובדים זרים (בנוסף ל130 מיליון ₪ כפיצויי פיטורים)

מטרת תוכניות הפנסיה והרציונאל שלהן הוא הרצון למנוע את הזדקקותו של אדם לקצבה מהקופה הציבורית ולמנוע ממנו להיות תלוי בבני משפחתו. 

שלטון מחיל גישה פטרנליסטית בעניין זה על מנת להבטיח לאדם העובד ולשאיריו זרם הכנסות שיחליף את מקור ההכנסה שנפסק עקב הפסקת עבודה בשל גיל, נכות או מוות.

בעוסקינו בעובד זר, תאילנדי, אשר בארצו אין קופת פנסיה לעובדים, כאלה המגיעים לישראל, מדוע זה צריכה מדינת ישראל לדאוג לפנסיה לאותם עובדים שעה שבארצם שלהם אין הסדר דומה?

בהינתן שהעובד התאילנדי משתכר בארץ בסכומים העולים בהרבה על השכר בארצו ובהינתן שתשלום הפנסיה בו מחויב המעסיק אינו משמש למטרה שלשמה נקבע כי אז נכון וצודק להחריג את העובדים הזרים בחקלאות ולבטל את החובה לשלם להם תשלום חלף פנסיה. ויפה שעה אחת קודם!