לפני כשנה הוגשה עתירה ע"י מספר עותרים באמצעות משרד א. ואש, ג. שטילמן, ואח' כנגד מדיניות רמ"י לפיה "המועד הקובע" שעל בסיסו נערכות שומות רמ"י לצורך תשלום דמי רכישה לרמ"י בעת העברת זכויות בנחלה, הינו מועד יום עריכת השומה. הפרקטיקה ברמ"י הינו שנדרשים כשנתיים בממוצע מיום העסקה ועד להוצאת שומה כאמור, ועל כן לשיטת רמ"י המועד הקובע לצורך הערכת שווי זכויות המגורים אינו מועד העסקה אלא מועד מקרי בו שמאי רמ"י מגיש את שומתו.
כתוצאה מכך, שיעור דמי הרכישה הנדרש ע"י רמ"י ממוכרי זכויות בנחלה עולה באופן דרמטי בהיקף של מאות אלפי ₪ לכל עסקה. התנהלות זו גורמת לטענת העותרים לעיוות בשומות ותשלום ביתר ומקשה על המוכרים להעריך מראש בעת ביצוע העסקה מהו שיעור דמי הרכישה שישולם לרשות.
מאחר והנושא נוגע למגזר ההתיישבותי כולו הגישו תנועות האיחוד החקלאי ותנועת המושבים באמצעות משרד ח. נועם בקשות להצטרף לעתירה "כידידות בית המשפט".
המדינה התנגדה הן לצירוף התנועות כידידות בית המשפט והן לתוכן העתירה. אולם בג"צ בניגוד לעמדת המדינה החליט לצרף את התנועות לעתירה.
ביום 4.4.24 התקבלה החלטת בג"צ לאחר קבלת תגובת המדינה כי יש לדון בעתירת כנגד רמ"י בהרכב של שלשה שופטים. עו"ד עופר נועם ודן פיאלה המייצגים את שתי תנועות ההתיישבות שפעולות בשיתוף בנושא זה, טענו בשם התנועות כי התיקון עומדת בניגוד לכל הגיון כלכלי ו/או עקרונות שמאיים מקובלים, וכי הפועל היוצא הוא שחיוב דמי הרכישה עומד במנותק משווי המגורים בנחלה כפי שהיה בעת חתימת עסקת המכר.
לטענת התנועות להחלטת רמ"י למדיניות רמ"י יש השלכות רוחב על המגזר ההתיישבותי ואף לעסקאות פיצול מגרש מנחלה, וחיוב בדמי היתר ועל כן התנועות מצאו לנכון להתייצב לצידם של העותרים.
