הריני להביא לידיעתכם כי ביום 30.3.16 הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שעניינה בתיקון לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו-2016 (להלן: "הצעת החוק").
עם השנים שחלפו מפנימים כל העוסקים בחקלאות כי התקשרויות חוזיות חייבות להיות תואמות את המתחייב מחוק ההתיישבות בכל דבר ועניין הנוגע לשימוש בקרקע חקלאית ומים. משרדנו עוסק באופן שוטף בהסדרת התקשרויות בתחומי החקלאות השונים, באופן שיהא תואם את המתחייב מחוק ההתיישבות, וחשוב לא פחות את צורכי הצדדים המתקשרים.
רבים ייחלו לשינוי בחוק ההתיישבות והתאמתו לימנו אנו באופן שיאפשר המשך פיתוח החקלאות, והינה סנונית ראשונה.
להלן אביא בפניכם בתמצית את עיקרי הצעת חוק ומשמעותה.
חוק ההתיישבות מתייחס לקרקע חקלאית המוחכרת לשימושים חקלאיים. מטרתו העיקרית היא לשמור על אדמות המדינה ושמירה על החקלאות בישראל. במילים אחרות, מניעת העברת זכויות מתיישב בקרקע לאדם אחר.
עיקרו של החוק היא ההוראה כי מי שקיבל קרקע ומים ממדינת ישראל לשימוש חקלאי, יעבד את הקרקע ויעשה שימוש במכסת המים שהוקצתה לו בעצמו, ולא יעבירם לשימושם של אחרים. פעולות שהן בגדר העברה של זכות בקרקע לאחר מוגדרות בחוק כ"שימוש חורג" שהינו אסור, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת שר החקלאות ופיתוח הכפר. כיום מדובר בהגדרה רחבה של המונח "שימוש חורג". בתוספת הראשונה לחוק מפורטות הפעולות הנחשבות לשימוש חורג. החוק קובע את אופן הטיפול במקרה בו זוהה שימוש חורג, ומסמיך ערכאת שיפוט ייחודית לעניין זה. החוק אף קובע את סדרי הדין והסנקציות שיינקטו במקרה של הפרה. אנו עדים לכך כי בעת האחרונה קיימת מגמה של הגברת אכיפת החוק. כתבי תביעה מוגשים חדשות לבקרים נגד מושבים וקיבוצים המבצעים, לכאורה, שימוש חורג בשטחים שנמסרו להם מבלי שביקשו וקיבלו היתר כנדרש. הסעד המבוקש לרוב בתובענות אלה הוא הפקעת הקרקע מרשות האגודה והשבתו למינהל מקרקעי ישראל.
בדברי ההסבר להצעת החוק הושם דגש לחשיבות שבהמשך עיבודה של הקרקע החקלאית גם כיום, וכי כי גם נכון לעת הזו מדובר בכלי רב חשיבות לשימור האינטרסים הלאומיים של ישראל.
מציעי התיקון לחוק סבורים כי על מנת שכך יעשה, יש לאפשר לחקלאים את מרחב הפעולה הנדרש לתיאום שוטף של מהלכי קונסולידציה (שיתוף) בין חקלאים, שתוצאתם תהיה ביטוי ראוי והולם של היתרון לגודל, בלא שהזכויות המהותיות בקרקע מועברות לאחר.
לצורך כך, במסגרת ההצעה מוצע, בין היתר, לצמצם את רשימת הפעולות המוגדרות כיום כשימוש חורג בקרקע חקלאית, כך שהתקשרויות אלה לא יהוו עוד שימוש חורג.
דוגמה נוספת למוצע בהצעת החוק היא לקבוע כי גם אם מחזיק בקרקע עשה בה שימוש חורג, לא תחויב הוועדה (שהוקמה לפי החוק ובפניה נדונות הבקשות להפקיע זכויות ההחזקה במקרקעין) להחליט על הפקעה, אלא להשאיר זאת לשיקול דעתה.
מציעי התיקון מאמינים כי בד בבד עם ההקלה המשמעותית על יכולת החקלאים לפעול, יביא התיקון להפחתה ניכרת בעומס המוטל על פקידות משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כמו גם להפחתה ניכרת ברגולציית היתר שבישראל.
עוד מוסבר בדברי ההסבר להצעת החוק, כי החוק אינו תואם את המציאות הרווחת כיום. מחקיקת החוק ועד היום עבר העולם החקלאי תהפוכות ושינויים דרמטיים, החל משדרוגים טכנולוגיים וכלה בהקטנת התמיכות הממשלתיות. משמעות השינויים שחלו במרוצת השנים היא גידול מתמיד בתחרות והפחתה עקבית של שולי הרווח ליחידות תוצר. כלומר, עם השנים חלה שחיקה בריוחיות התוצרת החקלאית. החקלאים השכילו להתמודד עם ההרעה בריוחיות בצורה של התייעלות, מתוך הבנת יתרונות הגודל- היינו ריכוז שטחים חקלאיים ועיבודם באופן מרוכז. נוצר מצב בו כדי לשרוד צריך משק גדול וכי ירד מספר המתפרנסים מחקלאות. המציאות מלמדת שחקלאים נאלצים לבחור בין שתי חלופות מרכזיות: שילוב כוחות עם חקלאים אחרים בצורה כזו או אחרת, או לחלופין לחדול לגמרי מפעילות חקלאית.
מכאן חשיבותה הרבה של הצעת החוק שבאה על מנת לאפשר לחקלאים בישראל את מרחב הפעולה הנדרש להם לשם תיאום שוטף של מהלכי שיתופי הכוחות בין החקלאים.
לדעתנו ללא ספק יש בהצעה הנ"ל כדי לפשט מעט את חיי החקלאים ולאפשר להם גמישות רבה יותר בביצוע התקשרויות חוזיות.
המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
