החרגת עובדים זרים II – קריאה חוזרת
מטרת תוכניות הפנסיה והרציונאל שלהן הוא הרצון למנוע את הזדקקותו של אדם לקצבה מהקופה הציבורית ולמנוע ממנו להיות תלוי בבני משפחתו.
שלטון מחיל גישה פטרנליסטית בעניין זה על מנת להבטיח לאדם העובד ולשאיריו זרם הכנסות שיחליף את מקור ההכנסה שנפסק עקב הפסקת עבודה בשל גיל, נכות או מוות.
בעוסקינו בעובד זר, תאילנדי, אשר בארצו אין קופת פנסיה לעובדים, כאלה המגיעים לישראל, מדוע זה צריכה מדינת ישראל לדאוג לפנסיה לאותם עובדים שעה שבארצם שלהם אין הסדר דומה?
בהינתן שהעובד התאילנדי משתכר בארץ בסכומים העולים בהרבה על השכר בארצו ובהינתן שתשלום הפנסיה בו מחויב המעסיק אינו משמש למטרה שלשמה נקבע כי אז נכון וצודק להחריג את העובדים הזרים בחקלאות ולבטל את החובה לשלם להם תשלום חלף פנסיה. ויפה שעה אחת קודם!
ההלכה הפסוקה מחייבת תשלום פיצוי חלף פנסיה לעובד זר בחקלאות, זאת מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות וצו הפנסיה הכללי במשק שהוחל ב-2008.
התשלום האמור עולה כיום למעסיק עבור כל עובד שהשלים את מלוא תקופת אשרתו כ-22,500 ₪. (בנוסף לכ- 28,000 ₪ כפיצויי פיטורים). (ראה במאמר I).
על העילה לחיוב מעסיק בהפרשה לפנסיה והרציונאל לו ועל כך שאינו תקף לגבי עובד זר ראו להלן:
מהי פנסיה
פנסיה היא גמלה המשתלמת כתשלום חודשי קבוע.
3 הם תשלומי הפנסיה:
- זקנה: מעת פרישה מעבודה לכל החיים.
- נכות: כתוצאה מאובדן כושר עבודה, משולם לתקופת אי הכושר או עד הגעה לגיל פרישה.
- שאירים: תשלום למי שהיה תלוי למחייתו בעובד שנפטר.
תכלית
התכלית הבסיסית לעניין הפנסיה היא סוציאלית גרידא. בתי המשפט עסקו בעניין זה לא אחת. בפס"ד שניתן בבג"צ(1) קבע הנשיא ברק: "מערכת הפנסיה ... באה לשמור על כך, כי גם לעת זקנה יוכל הגמלאי לנהל אורח חיים מכובד, הוא בא למנוע תלות של הגמלאי במשפחתו או בגופי סעד אחרים".
בפס"ד בבית הדין הארצי לעבודה(2) קובע הנשיא סטיב אדלר: "תכלית המערך הפנסיוני בישראל היא להבטיח לכל תושב/ת, ובכלל זה לכל עובד/ת ושאיריו/ה, מקור הכנסה לעת פרישה – עקב גיל, נכות או פטירה – אשר ישמור על רמת הכנסתם. הבטחת רמת ההכנסה והחיים לאחר הפרישה לגמלאות מוצבת בראש סולם העדיפויות הפרטי והחברתי, והיא רכיב מרכזי במערך הזכויות החברתיות של תושבי ישראל. לקרנות הפנסיה החברתיות תפקיד ממלכתי בהיותן, חלק מהמערך הפנסיוני במדינה ובשל העובדה שהן מהוות עבור מאות אלפי המבוטחים בהן מקור השלמה עיקרי לקיצבת הזקנה שמעניק המוסד לביטוח לאומי".
גם, בית המשפט העליון בהתייחסותו לעניין הפרשות לפנסיה במקום אחר:
"קרנות הפנסיה הפועלות בישראל... ביקשו להעניק לעובדים ולשאריהם בטחון סוציאלי עם הגיעם לגיל פרישה או עם פרישתם מן העבודה קודם לכן מסיבות אחרות (נכות או מוות) זאת כהשלמה לביטוח הממלכתי הניתן לכל תושב לפי חוק הביטוח הלאומי"(3) (ההדגשות שלעיל אינן במקור).
החלתו של צו ההרחבה על ההסכמים הקיבוציים, זה מימים ימימה שחל על ענף החקלאות, וזה שהוחל ב-2008, שניהם מחייבים את המעסיקים בענף החקלאות.
כאמור, מטרתם של הצווים היא לבטח את העובדים בפנסיה מקיפה. הצו הכללי קובע שבמקום בו קיים הסכם או צו המטיב עם העובדים מעבר להוראות הצו הפנסיוני הכללי, חל ההסדר המיטיב עם העובד. כזהו הצו בענף החקלאות לעניין תחולת החובה להפריש לפנסיה מראשית העסקתו של העובד הזר ולא כעבור 6 חודשים וכך לעניין שיעור ההפרשה 6.5% מהשכר לפי צו הפנסיוני הכללי ולא 6% כפי הצו בענף החקלאות.
הצווים, אם כן, נועדו להבטיח זרם הכנסות שוטף גם לאדם שחדל לעבוד בשל גיל או נכות וזאת בין היתר כדי שלא יפול על כתפי הקופה הציבורית. ("גופי סעד אחרים").
ועוד, בתמ"ש (ת"א) 48482/07 ש.מ. נ' א.מ. "יש לזכור כי המטרה שלשמה קיימות קרנות פנסיה הינה לאפשר לעובדים, בפרישתם, להמשיך ולחיות בכבוד מתוך קצבה שיזכו לה עד לאריכות ימיהם. האינטרס החברתי – כלכלי הינו לאפשר לכל עובד לקבל לידיו כספים במועד פרישתו על חשבון שכר עבודתו הנוכחי, שאם לא כן, לא היו מוענקות הטבות מס לחוסכים בקרנות פנסיה (ההדגשה לא במקור). מעניין שלגבי עובדים זרים נקבע בחוק(4) כי מהסכום שייצבר בקופות ינוכה מס: "כספים שנצברו לעובד הזר בקרן או בחשבון הבנק יוטל עליהם מס הכנסה בשיעור סופי של 15% בלא זכות לפטור, ניכוי או קיזוז כלשהם ותחול עליהם, בעת תשלומם לידי העובד השר, חובת ניכוי במקור בהתאם לסעיף 164 לפקודת מס הכנסה".
בהינתן שההפרשות לפנסיה לעובד זר אינן ממומשות בגיל פרישה ואילך אלא משולמות כתשלום חד פעמי בתום תקופת השהות בישראל, אין הלימה בין מטרת הפנסיה והרציונאל העומד מאחריה ובין מציאות בה למעשה ניתן לעובד הזר סכום שהינו למעשה מענק או תוספת שכר. הא ותו לא! התשלום אולי הגיוני היה אילו היה מועבר לקרן פנסיה בארצו של העובד או שהיתה מתנהלת כזו בישראל לטובת העובד הזר במתכונת שהיא מנוהלת לגבי תושב ישראל.
ועוד, צווי ההרחבה לעניין פנסיה גורעות מהתשלומים השוטפים המגיעים לעובד בעד עבודתו בשל ניכוי חלק העובד משכרו לטובת קרן פנסיה. העובדה שאין נדרש ניכוי כזה משכרו של העובד גם היא מלמדת כי אין מדובר למעשה בפנסיה אלא במענק או תוספת שכר שבינם ובין רציונאל הפנסיה אין ולא כלום.
מכאן עולות שאלות ערכיות, עקרוניות:
- האם מצבו הכלכלי של אזרח מדינה זרה בעבור 20-30-40 שנה מאז עזב את ישראל הינו אחריות של מי מישראל?
- אם עניינה של ישראל הוא הבטחון הסוציאלי של עובד ששהה בה לתקופה קצובה במהלך חייו, מדוע מחויב המעסיק להבטיח בטחון זה והמוסד לביטוח לאומי פטור?
התשובות ברורות, השאלות רטוריות.
רשם: שמואל גלנץ, עו"ד
- בג"צ 5580/94 מירוז יהודה נ' ביה"ד הארצי לעבודה.
- ע"ע 629/77 משה אליאב נ' קרן מקפת בע"מ.
- בג"צ4948/03 משה אלחנטי ומבטחים נ' שר האוצר בנימין נתניהו ואח'.
- חוק עובדים זרים התשנ"א-1991 בס' 1יא (ה)(2).
