ביהמ״ש דחה תביעה של מחזיקי נחלות בנהלל להצהיר כי חוזי החכירה שנחתמו בשנות ה 30 בין התובעים לבין קק״ל אנגליה הם חוזי חכירה לצמיתות.
המחלקת בין הצדדים התמקדה בפרשנות שיש לתת לחוזי החכירה, בעיקר סוגיית מהות הזכות שהוקנתה לחוכרים. לדעת התובעים, הוקנתה להחוכרים זכות חכירה לצמיתות. לטענת הנתבעות, הזכות שהוקנתה היא זכות חכירה לדורות שניתן לחדשה פעם אחת בלבד. נוסף על
כך, הצדדים חלוקים בשאלת הדין המהותי החל על יחסיהם החוזיים.
ביהמ״ש קבע כי לשון החוזה מלמדת על כוונת הצדדים לחוזה לקבוע שתיק תקופות חכירה ״באותם תנאים״ בלבד - תקופה ראשונה ותקופה שניה, כפי שטרחו וציינו באופן מילולי ומפורש בחוזה. זכות הקדימה לחידוש חכירה באותם תנאים על פי לשונות הפשוטה של החוזה ניתנה לחוכרים ״לתקופה חדשה״ אחת ותו לא.
ביהמ״ש קבע כי נוסחאות המשפט המקובל האנגלי המכירות בחכירה מתחדשת לצמיתות לא מתקיימות בעניין זה.
כמו כן, הוסיף ביהמ״ש כי גם מטרת החוזה ונסיבות העניין, כפי שתוארו על ידי הצדדים, הובילו למסקנה שלא היתה כוונה ליצור חוזה חכירה מתחדש לצמיתות.
ת.א. (מרכז) 37747-11-15 חינסקי ואח' נ' קרן קיימת לישראל בעמ(אחר/נוסף) ואח', פס״ד מיום 29/12/2024