העבודה בחקלאות הינה לעיתים קרובות עבודה פיזית שמתבצעת מתוך צורך בתשומת לב מיוחדת לעניין הבטיחות. הדין מחייב את המעסיק לדאוג למקום עבודה בטוח, למסור לעובד מידע על הסיכונים הקיימים במקום העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם.
הפסיקה מחמירה עם מעסיקים רשלנים. נקבע כי על המעסיק לפקח באופן יעיל על מילוי הוראות הבטיחות ואין הוא יוצא ידי חובה אך מעצם אספקת האמצעים המגינים.
ככלל במקרים של תאונה בעבודה בתי המשפט מדקדקים עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ומקילים עם העובד בייחוס הרשלנות שגרמה לתאונה. הטעם לכך הוא שהמעביד הוא זה המופקד על עצם העבודה ועל סביבת העבודה ומתפקידו להדריך את העובד כיצד לבצע את עבודתו ולדאוג שתנאי העבודה וסביבת העבודה יהיו בטוחים.
להלן מקרה שנדון בבית משפט השלום[1] בו הוגשה תביעה לתשלום פיצויים על ידי עובד שנפגע בעבודה. במהלך העבודה במפעל שעסק בהרכבת סוללות כיפת ברזל הרים התובע-העובד קרטון ובו חלקי מתכת ותוך כך נקרעה תחתית הקרטון ותכולתו נפלה על רגלו של התובע. בתביעה ייחס התובע לנתבעת רשלנות משום שלא דאגה לתחזק את המחסן בו עבד באופן ראוי ובכך חשפה את התובע לסיכון ולפציעה, נטען שבמחסן שרר אי סדר מוחלט עד כדי קושי לנוע בו. הנתבעת מנגד טענה שלל טענות, בין היתר טענה שהמחסן היה מסודר וכי התאונה ארעה רק בשל התרשלותו של התובע והוא ורק הוא אשם במה שארע.
לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת רפואיות נוגדות מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע, ובית המשפט אימץ קביעתו, כי בעקבות הפגיעה לתובע נותרה נכות בשיעור 10%.
בבית המשפט נתקבלה גירסת התובע לפיה במחסן שרר אי סדר, התובע לא קיבל הדרכת בטיחות וגם לא היה פיקוח על הבטיחות בזמן העבודה. התברר עוד כי בטופס הדיווח למוסד לביטוח לאומי (ב.ל. 250) שמילאה הנתבעת נרשמה גרסתו של התובע לקרות האירוע. התברר שהמנהל שמילא את הטופס תיחקר את התאונה בזמן אמת, שוחח עם התובע וירד עמו לבדוק את המחסן בו ארעה התאונה ועל כן נדחתה טענת הנתבעת כי הטופס מולא כעניין שגרתי שהרשום בו נעשה בדחיפות כדי לאפשר לנפגע קבלת טיפול רפואי. בית המשפט הזכיר את ההלכה לפיה להצהרה של מעביד לביטוח הלאומי יש משמעות כשל הודאה של בעל דין כראייה לנכונות הפרטים הרשומים בטופס.
בית המשפט קבע שהנתבעת התרשלה בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה במחסן, לא הדריכה את התובע ביחס לסיכונים הקיימים בעבודה במחסן, בעיקר לנוכח אי הסדר והצפיפות ששררו בו. נקבע: "העדרם של הדרכה, פיקוח ושיטת עבודה בטוחה, בנסיבות המקרה, גרם לכך שהעבודה במחסן בוצעה תוך חשיפת התובע לסיכון משמעותי להתקל במכשול כפי שאכן קרה ... הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע והתרשלה... וכי קיים קשר סיבתי בין רשלנותה ובין הנזק שנגרם לתובע".
עם זאת קבע בית המשפט כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה בשיעור 15%!
בנסיבות המקרה ובשים לב לגילו הצעיר של התובע (26 בקרות האירוע) ולשכרו פסק בית המשפט כדלקמן:
התובע זכאי לפיצוי הפסד שכר בגין התקופה שלא עבד בסך של כ-114,000 ₪.
לפיצוי בסך 267,000 ₪ בשל הסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי (עד גיל 67) ולסיכוי להחמרה בעתיד.
בשל היזקקות לעזרת הזולת נפסק פיצוי בסך 35,000 ₪.
בעד טיפולים רפואיים – 3,000 ₪.
פיצוי בגין נזק לא ממוני נפסקו – 60,000 ₪.
סה"כ הפיצוי לפי פסק הדין הגיע ל-480,000 ₪ בניכוי הסכום שנתקבל מהביטוח הלאומי (כ-119,000 ₪) ובניכוי האשם התורם (כ-72,000 ₪) נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע כ- 288,000 ₪ ועוד הוצאות משפט ושכ"ט סך של כ-75,000 ₪.
מסקנות
על המעסיקים לוודא שמקום העבודה בטוח, מסודר ונקי ממכשולים. יש חובה ליתן הדרכה לעובדים ולפקח על מילוי הוראות הבטיחות.(לא די בהדרכה בלבד).
יש לשים לב שהרישום בטופס ב.ל. 250 בו מתואר מקרה התאונה (שלעיתים נעשה בלחץ ובהיסח הדעת) ישקף את האירוע במדוייק ככל האפשר.
האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי
[1] ת"א 49123-03-17 פלוני נ' אהרון יוסף ובניו – תעשיות זיווד בע"מ
