כולנו רוצים להיות חלק מקהילה חזקה, קהילה פעילה שמצליחה לייצר רגעי כיף כמו גם יודעת לסייע ולתמוך ברגעים קשים. חלק מאיכות החיים במושב נובע מאיכות הקהילה שנוצרה בו. וקהילה זה כמו זוגיות – צריך כל הזמן לטפח, להשקות ולגדל, להשקיע משאבים – זמן וכסף, ורצוי יותר מאשר בשנה שעברה. ואכן, כסף מהווה מרכיב משמעותי בבניית קהילה ויצירתה לאורך זמן, כמו גם טיפוחה לאורך שנים.
מסקנת ביניים - אם חפצים אנחנו בישוב עם קהילה חזקה, קהילה פעילה עם עשייה רבה אנחנו צריכים לדאוג למקורות הכנסה עבורה, כאלו שידעו לספק משאבים שוטפים ומשמעותיים.
אבל מהיכן יגיע הכסף ?
המקור הקלאסי של כספים קהילתיים הם המיסים שמשלמים חברי הקהילה. מקור זה אף מעוגן בחוקי ההתנהלות במגזר הכפרי והתפיסה הניהולית הדו רובדית שעל פיה פועלות המועצות האזוריות בארץ.
אבל אליה וקוץ בה – עדיין לא פגשתי את האדם שאוהב לשלם מיסים. ואז, באופן מובנה קיים מתח בין הקהילה, הישוב – שמעוניינים במקורות רבים בכדי לייצר יותר פעילויות ולשפר את הישוב, לבין החברים שמעוניינים לשלם כמה שפחות מיסים.
אז כיצד יוצאים ממעגל הקסמים הזה ?
נראה שהדרך הנכונה לצאת ממעגל זה היא ליצור מקורות הכנסה עצמאיים לקהילה ולישוב, מקורות שלא יהיו תלויים במיסים או תשלומים של חברי הקהילה.
אבל איך יוצרים מקורות הכנסה כאלו ?
דילמה זו מעסיקה חברי הנהלה רבים שפגשתי. אם עד כה התשובות לשאלות היו כמעט טריוויאליות, אזי עכשיו הגענו לשאלות הקשות, השאלות שלא תמיד יש להם תשובה אחת, וכל תשובה דורשת זמן והשקעות ראשוניות, למעשה זהו תהליך דומה לבניית סטארט-אפ.
אני מציע להתמודד עם השאלה הזו ראשית דרך היתרונות היחסיים שיש לישוב – כלומר לעשות ניתוח שבו מציפים את היתרונות והאמצעיים שיש לישוב להגדיל את ההכנסה העצמאית שלו לטובת יצירת הכנסות לקהילה.
בניתוחים רבים שעשינו לישובים ולקהילות סביב דילמות אלו, עולה כל פעם מחדש האופציה הקרקעית והפיתוח הנדלני שניתן לעשות. הכוונה היא למימוש האופציה המוגדרת בהחלטת רשות מקרקעי ישראל כהחלטה 1455 – "החכרת קרקע למטרות תעסוקה במשבצות ישובים
חקלאיים". תמצית ההחלטה – הישוב יכול לקדם וליזום החלטה שבה קרקע מתוך משבצת הישוב ישונה ייעודה למטרות תעסוקה (תעשיה, אחסנה, מסחר, תיירות וכו'), ואז הישוב (באופן עצמאי או בשת"פ עם גוף חיצוני) יהוון את הקרקע מול רמ"י לטובת הקמת המיזם המדובר. כל זאת במגבלות דונמים המוגדרות בהחלטה – עד 120 דונם באזור פיתוח א', עד 80 דונם באזור פיתוח ב', ועד 60 דונם באזור ללא עדיפות.
אופן מימוש האופציה הזו אינו קל ואינו פשוט, בעיקר לאור הבירוקרטיה בארצנו ויחס רשויות התכנון השונות ורשות מקרקעי ישראל לפיתוח מיזמים כאלו. אבל, על זה אמר מי שאמר – רק המעיז מצליח. רק הנהלה והנהגה שיצליחו להתרומם מעל עיסוקי היומיום, יצליחו להביט מספר שנים קדימה, ויבינו שכדי לייצר מציאות שונה בעתיד בנוגע למקורות הכלכליים שעומדים לרשות הישוב והקהילה, צריך להשקיע זמן ניהולי ומשאבים היום, שיניבו תשואה והכנסות בעתיד לטובת כולנו.
לסיכום :
כדי ליצור קהילה חזקה ואיכותית בישוב יש צורך לייצר מקורות הכנסה עצמאיים ושוטפים לקהילה היישובית, מקורות שאינם נשענים על מיסי חברים.
בבואנו לבחון את יצירת מקורות אלו, יש לעשות ניתוח של היתרונות הקיימים לישוב, ולבחון היכן ניתן לפתח מקורות כלכליים.
אחת הדרכים, ולרוב גם הדרך העיקרית לבניית מקורות אלו היא מימוש האופציה למיזם קרקעי עסקי באדמות הישוב, כל זאת עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל שמספרה 1455.
מימוש אופציה זו ניתנת כמעט בכול מושב, ונדרשת לה הנהלה והנהגה מרחיקי ראות, כאלו המוכנים להשקיע היום לטובת המחר, תוך סיוע של כוחות מקצועיים שמכירים את תחום הקהילות והישובים מחד, ואת תחום הנדל"ן ופיתוח הקרקעות מאידך.
בהצלחה לעושים במלאכה !
שמוליק דודאי, מנכ"ל חברת מצפן, חברה שמתמחה בפיתוח קרקעות וקהילות
