הבית בוער והזקנה סורגת

לאחר דברי הפתיחה של המזכ"ל דודו והדווחים של ירון-ביקשתי רשות להגיב.

אין לי כל טענות כנגד דודו, המשול כילד ההולנדי שסותם באצבעו את החור בחומה אל מול ים הרשע שמאיים להציפנו-אך לא די בכך.

אמרתי שהגענו לשעת האמת וכי אנו ההתיישבות, משולים למשק בית החי על אוברדרפט-לוקח הלוואה לכיסוי הגרעון וחושב שבכך נפתרו בעיותיו-אך לאחר חצי שנה הוא נזקק להלוואה בתנאים גרועים יותר כדי לכסות את ההלוואה הראשונה וכך חוזר חלילה והמצב רק מתדרדר. הגיע השעה להגיד לגברת (בלי לפגוע בנשים) "החזירי את כרטיס האשראי וצאי לעבוד"- הגיע הזמן לצאת מהקיבעון שלנו ולהתחיל לשלוט בגורלינו-את חלקה א' כבר חילקו לנו (979)-למה אנו מחכים? שיגרשו אותנו מהבית?.

את המאמר הבא כתבתי באתר של עמותת אדמתי בה שירתתי כמזכיר-אגב קיבלנו רק תגובה אחת המאפיינת את האדישות של הציבור שלנו-אני מקווה שכאן באתר הבית שלנו תהיינה תגובות רבות יותר-תסתרו אותי, תצחקו עלי, תריבו איתי,תסכימו איתי, תגידו שאני נאיבי או הוזה- העיקר שתתייחסו ותצאו מהאדישות בה אנו שרויים.

אני מתנצל מראש על אורכו של המאמר אך אלו הם חיינו.

אחת הטעויות הגדולות באסטרטגיות צבאיות ולכן גם הכישלונות הגדולים הבאים בעקבותיהם היא ההערכות למלחמה הבאה בכלים ובתנאים של המלחמה הקודמת. ראו קו מג'ינו במלה"ע השניה-הצרפתים התכוננו למלחמת חפירות סטטית כדוגמת המלחמה הראשונה, רוקנו את האוצר הצרפתי ובנו קו ביצורים ענק בכל קנה מידה, ואילו במלחמה השנייה הגרמנים עקפו דרך בלגיה, הגיעו לצרפת מצפון, ניתקו את קווי האספקה לקו והצרפתים יצאו עם ידיים מורמות וביקשו כוס מים.

מדינת ישראל בשנותיה הראשונות לא הסבירה דבר, לא התנצלה על אף מעשה שנעשה, (בעת ואחרי מלחמת השחרור) והצטיירה כאחת המדינות היותר מוסריות בקרב מדינות העולם. תמיד היינו הצודקים ואת טענות הצד השני כלל לא שמעו וזה בכלל לא משנה מי צדק ומה הייתה האמת האבסולוטית.

כל ההקדמה הזאת נועדה בכדי להמחיש לנו כי אנו טועים בכלים שאנחנו משתמשים בהם: יושר, צדק, הגיון ותבונה-השפה בה דברו הורינו, אינה עוד השפה המדוברת בארץ ישראל. (ראו את הדה-לגיטימציה שעשו למתיישבים בגוש קטיף-וזה כלל לא משנה אם אתם מסכימים איתם רעיונית –או לא) אנו מנסים להסביר, להוכיח ולהראות כי האמת והצדק עימנו, אך אף אחד לא רוצה לשמוע. מאז ה"קיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה" ובג"ץ הקרקעות, אנחנו כל הזמן רק מסבירים ומסבירים, למה כולם טועים ורק אנחנו צודקים. אנחנו לא יוזמים מהלכים, ולעיתים אף לא מתנגדים למהלכים תוך כדי התהוותם (אולי בגלל ניגודי אינטרסים בין התנועות).

לאחר שהמהלכים מסתיימים אנחנו זועקים ומלקטים שאריות כניצחונות .  

פעם רקדנו ריקודי עם בצעד תימני-צעד אחד אחורה ושניים קדימה בשנים האחרונות אנחנו רוקדים הפוך-

רוב העם חי בדירות של כ-100 מ"ר, עובד כשכיר ובקושי מצליח לפרנס את משפחתו, הוא עובר ע"י מושב ורואה את הגינות המטופחות והבתים היפים, או את הקיבוצים השלווים או הכי גרוע את המחסנים בישובים ואת שפיים וגן שמואל וחוזר הביתה ממורמר ומבקש נקמה-אותו לא מעניין "מה היה ב-1948" אותו מעניין מה קורה היום, הוא לא מתעמק ולא מוכן להתעמק באמת, הוא לא רוצה להבין על ההתמוטטות של המשק המשפחתי ועל שינוי מבני בחקלאות, הוא לא מעוניין לשמוע על קיבוצניקים שלאחר שנות דור כל שהם רוצים זה שיוך דירות במחיר סביר- הוא ניזון מפופוליזם זול של התקשורת, ומחלקי אינפורמציה ובטוח שאנחנו הגזלנים הכי גדולים של הנכסים הכי נדירים של המדינה, והנחמה (נקמה) שלו תהיה אם ייקחו לנו את האדמה. לגבי המושבים שקרסו והקימו מחסנים הוא טוען "קיבלתם קרקע לחקלאות, החקלאות המשפחתית קרסה-החזירו את הקרקע וחפשו לכם פרנסה אחרת כמו כל אזרח שהעסק שלו נפגע" (ציטוט מחבר-רופא בכיר-מנתח) לגבי הקיבוצים הוא רואה מול העיניים את מתחמי שפיים וגן שמואל וטוען-"מספיק שנים המדינה העבירה כסף לקיבוצים, וגם הסדר הקיבוצים עלה למדינה מיליונים- עכשיו הגיע תורינו לקבל-לקחת מהם ולתת לנו". את ההחלטות האחרונות של מועצת ממ"י בעקבות ועדת הבר מבין עם ישראל כ-"עכשיו מכשירים את המחסנים לחקלאים וכן הם יכולים להקים שכונות מגורים על החלקות שלהם". אני לא מנסה כאן לענות ולא מנסה כאן להסביר, אני מנסה להמחיש את התחושות בציבור ואת הרוח הציבורית הפועלת נגדינו.

 

אנחנו לא מהווים כוח פוליטי שהפוליטיקאים סבורים כי יש להתייחס אליו.

במידה ונתאחד לכוח אחד אולי נצליח לגייס 2 ח"כ וגם זה יהיה נס.

 

אינני יודע אם המערכת המשפטית שינתה כיוון או לפחות התמקדה והתכווננה, לאחר בג"ץ הקרקעות ב-2002 והכוון הוא בעצם נגדינו – די בהתבטאותה של השופטת נאור בישיבה האחרונה בנוגע ל-969 כשאמרה לעופר נועם: "רק אל תתחיל שוב עם הפראזה של הזכויות ההיסטוריות שלכם"...כי גם השופטים הם בני אדם וגם הם קוראים "הארץ" וגם הם מיישרים קו עם ה"רוח המנשבת" ולכן עד שלא יהיה אירוע משפטי משמעותי, האווירה תהיה נגדינו.

 

אנו צודקים ויש לנו את כל הכלים להוכיח זאת, בכתובים, בחוזים, במצגות ובאותות ובמופתים - העניין הוא שזה לא מעניין אף אחד, הציבור שטחי, לא מתעמק ולא משקיע מחשבה למעט מה שקשור אליו ברמה האישית. לדוגמה המצגת המקיפה של מיכי דרורי-כל מי שיקרא אותה יבין את גודל האבסורד,- אך מי רוצה לקרא? למעט אנחנו המשוכנעים,

לדעתי במקביל לדחיפה שלנו שהיישובים יגישו תביעות זכויות-ניתן וצריך לפעול בכלים אחרים לחלוטין שאותם צריכה להרים כל ההתיישבות.

 

 אני מדבר על שני מהלכים:

מהלך פוליטי: לפנות לאנשי מקצוע שיבנו לנו  אסטרטגיה שתביא לנו כוח רב ככל האפשר. פוליטיקה אינה מילה גסה ואנו חייבים ללמוד כיצד לנצל אותה לצרכינו .

הכלי הפוליטי בעל המשמעות היחידה היא כוח במרכזי המפלגות וגיוס מתפקדים-זוהי השפה היחידה שהפוליטיקה הישראלית מכירה-אם נצליח להתארגן ולא חשוב לאיזו מפלגה ולגייס מתפקדים-וזה אפשרי- אזי יתייחסו אלינו ונוכל לדרוש התייחסות מתאימה.

מהלך ציבורי תדמיתי יזום: לפנות למשרד לייעוץ אסטרטגי ולמיטב אנשי יחסי הציבור בארץ- אם רני רהב טוב לכל כך הרבה חברות מסחריות, אולי הוא גם טוב בשבילינו, או מוטי מורל או אחרים (אני לא בא מהתחום). כל שאני יודע הוא שכללי המשחק השתנו ושאסור לנו לתת לאחרים להוביל מהלכים-משפטיים או חקיקתיים שישפיעו על חיינו מבלי שנהיה מעורבים בהם.

אני יודע שמהלך כזה צריך כסף גדול-הכסף קיים אצל התנועות והארגונים הכלכליים וכל הישג ולו הקטן ביותר מביא במכפלה-בסופו של דבר כסף גדול להתיישבות.

במידה ונישאר מפורדים, הקיבוצים מהמושבים, המושבים בינם ובין עצמם והאגו ימשיך להשפיע על ההחלטות, ולא נשכיל להבין כי אנו נמצאים במצב חרום קיומי, לא פחות מתקופת ההתיישבות הזוהרת- יכרסמו בזכויותינו בשיטת הסלאמי וניוותר צודקים אך עירומים

 

 

.

אלה שמתבוננים במה שמתרחש 

 

הורינו היו כאלו-הם אכן גרמו לדברים להתרחש!!! אנחנו לא יכולים רק להתרפק על העבר שהם יצרו,

חומר זה אני מקווה יביא לחשיבה מחודשת, יצירתית ונחושה להתמודדות כפי שההתיישבות ידעה בימיה הגדולים והפעם למטרות נעלות קצת פחות מאשר הקמת המדינה והפרחת השממה.  

        בברכה,

    משה אליעד

    מזכיר עמותת אדמתי לשעבר

    ויו"ר אגודת בצרה